ג

והנה כדי לעמוד על דין אורענדא אם הקהל חשיבי מוחזקים. נראה שצריך לבאר תחלה מאיזה טעם המלך חשוב מוחזק גבי טסקא בקרקע, וכבר האריך בזה בתשו' מהר"א ב"ש הנז' והביא מ"ש התוס' פ' חזקת שם משום שהקרקעות עיקר הן של המלך וכבר הוא מוחזק בהן ולא מיחסרי גוביינא ולפ"ז כל דבר שעיקרו אינו של המלך לא נק' המלך מוחזק אבל כל הפוסקי' לא ס"ל חילוק זה אלא דאפילו בדברים שאין עקרן של המלך נק' המלך מוחזק והכריח שהתוס' ג"כ לא פליגי ע"ז דהא מוכרח הוא בגמ' משערי דכדא (וכ"מ בש"ע סי' שס"ט ס"ט שכ' אא"כ הי' דין המלך כך) אלא משום דבקרקע איכא נמי האי טעמא נקטוהו התוס', והטעם שהמלך חשוב מוחזק אפילו בדברים שאין עקרן שלו עכצ"ל כמ"ש הנמוק"י דהא מצי נחית ומזבין מנפשיה כו' משא"כ בע"ח שצריך ליפרע בב"ד ודבריו לקוחין מחי' הרמב"ן לשם שכ' וז"ל מלכא כמאן דמוחזק בכולהו נכסיה דמי אבל כתובת אשה ובעל חוב כו' אי זבין מלוה לא הוו זביניה זביני עכ"ל ור"ל דהמלך מדינא ממכרו ממכר מה שמכר עבור המס משא"כ בבע"ח ועד"ז צריך לפרש מש"ש עוד בשם רבינו שמואל הטעם משום דשעבוד המלך עדיף וכגבוי דמי דהטעם דכגבוי דמי אינו מספיק דמי נימא לב"ש דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי א"כ מי שיש עליו כתובת אשה בטלה ירושת בנו הבכור, אלא י"ל דמ"מ כיון דצריך לגבות ע"י ב"ד אינו מבטל ירושת בנו הבכור, משא"כ שעבוד המלך כנ"ל:

והנה יש להתיישב לשטת התוס' היכא דלא שייך רק הטעם משום דהקרקעות עיקריהן של המלך ולא שייך הטעם שכ' הפוסקים משום דמצי נחית ומזבין מנפשיה, כגון אם אין דין המלך כן שימכור המלך רק שיכריחו את החייב המס שימכור הוא או שדין המלך שימכרו הב"ד של ישראל מהו הדין בכה"ג אם חשוב המלך מוחזק מ"מ כיון שעיקר הקרקע שלו או לא כיון דדינא דמלכותא דלא מצי נחית ומזבין מנפשיה. והנה בב"מ דק"ב סע"ב פסק רב נחמן במשכיר קרקע לחבירו בשנים עשר זהו' לשנה ד"ז לחודש ונתעברה השנה דאפילו בא בסוף חודש כולו למשכיר משום קרקע בחזקת בעליה עומדת הרי שאע"פ שעכשיו הספק במעות השכירות שהשוכר מוחזק בהן אזלינן בתר הקרקע ומוציאין מהשוכר, וא"כ לכאורה בנד"ז נמי כיון דעיקר הקרקע של המלך נימא קרקע בחזקת בעלים עומדת אף שהספק נפל בדמי המס שהוא כעין שכירות. אך המל"מ פרק ז' מה' שכירות ה"ב הוכיח מתשו' הרשב"א שבב"י סי' שי"ב סי"ד דדוקא היכא שהספק במציאות וכה"ג מוקמינן לי' בחזקת המשכיר אבל כשהספק מחמת פלוגתא דרבוותא אין מוציאין מהשוכר וא"כ אפילו נדמה זה לדין משכיר ושוכר אם יש ספק מפלוגתא דרבוותא אין מוציאין מידו:

אמנם מה שנסתייע המל"מ לסברא זו מהתוס', ר"פ חזקת דל"ר בענין ארעא היכא דקיימא תיקום אינה ראי' כלל דהתם שאני דקיימא בידי מי שאמר לקוחה היא בידי ואין עוד למוכר שום שייכות בה מש"ה בפלוגתא דרבוותא אין מוציאין מידו משא"כ גבי שוכר שאפילו לטענתו גוף הקרקע של המשכיר הוא וצריך להחזירה לו תיומ"י אין שום ראי' משם ושפיר י"ל דאפי' בספק דפלוגתא דרבוותא מוקמי' בחזקת המשכיר:

ובסוגי' דתקפו כהן נת' אצלינו דזה דמי לתופס שלא ברשות לאחר שנולד הספק ע"ש דמוכרח כן מהרא"ש פ"ק דב"מ שכתב בענין תקפו כהן והכי אמר רב נחמן כו' לכן למ"ד דתפיסא מהני כה"ג בפלוגתא דרבוותא צדקו ד' המל"מ אבל למ"ד דלא מהני נ' לכאורה שאין קיום לסברתו:

ומ"מ בנ"ד א"צ לכ"ז דנראה דלא דמי כלל לשוכר ומשכיר שהקרקע היא לגמרי של המשכיר ואין לשוכר שום קניי' בגוף הקרקע שהרי שוכרה לזמן וככלות הזמן יוצא ממנה וקיי"ל דשכירות לא קניא גוף הקרקע אפילו ליומי' והא דאמרינן בהזהב דנ"ו ע"ב דליומי' ממכר הוא תי' הנ"י שם דהיינו לשישתמש בה והתוס' כ' דזהו רק לענין אונאה עי' לח"מ פ"ז מה' שכירות דין א' ותשו' ושב הכהן סי' מ"ז מש"ה המשכיר חשוב מוחזק (וכש"כ גבי ענין ד"ז לחודש דהספק שמא עוד אין שייכה להשוכר א"כ מה יושיענו דשכירות ליומי' ממכר הוא כיון שהספק שמא אינה שכורה לו לחדש זה) משא"כ בקרקעות של בנ"א הדרין במדינות המלך או תחת השרים שאע"פ שעיקר הקרקע למלך היינו לשלם טסקא אבל מ"מ נקני' לבעלים קנין גמור על לעולם י"ל דאין מוציאין מהן כשיש ספק. אם לא מצד שהמלך מוחזק מצד היותו מלך כנ"ל אבל משום הך טעמא דעיקר הקרקע שלו אינו ראי' דחשוב מוחזק כיון דלא נשתייר לו בה רק זכות הטסקא:

(נת' שכדי לעמוד על השאלה אם באורענדא חשיבי הקהל מוחזקים לגבי טו"ת עם היחיד יש לחקור הטעם שהמלך חשוב מוחזק. ואומר שהוא משום דמצי נחית למזבין מנפשי':

ועוד טעם כ' התוס' משום דעיקר הקרקע שלו ונת' שי"ל דטעם זה אינו רק סניף ולכן אי לא שייך טעם הראשון רק טעם זה י"ל דלא מהני דגבי שוכר ומשכיר נמי ס"ל להמל"מ דבפלוגתא דרבוותא אין מוציאין מהשוכר, ואם אמנם י"ל שאין זה מוכרח, אבל עכ"פ נד"ז ל"ד לשוכר שאין לו קניי' בגוף הקרקע משא"כ הכא שיוכל לעמוד בה לעולם רק שעליו לשלם טסקא):