ב

ומה שנלע"ד בישוב דעת מהר"ם משום די"ל דלא דמי ענין חזקה דמהר"ם לענין חזקה דפחז"ה דנ"ה דלגבי בכורה דלענין חזקה דמהר"ם שהוא לשיוכלו לומר קים לי ודאי המלך חשוב מוחזק אפילו בכרגא הגם שאין דין המלך לגבות הכרגא מהקרקע רק יתפשו גופו, מ"מ א"כ המלך מוחזק בגופו וכמ"ש בשט"מ דב"מ דע"ג כ' בשם הראב"ד והריטב"א שהמלך יכול למכור עבור מס אפילו אדם מישראל עד שגופו קנוי להקונה כו' וגם לכו"ע יכול להשתעבד בו כעבד וכמו שמוחזק בממונו מחמת טסקא וא"כ ממילא בספיקא דדינא יכול המלך לומר קים לי כיון שהוא מוחזק ועי' לקמן בשם מהר"א בן ששון דאף בדברים שאין עקרן של המלך נק' המלך מוחזק משום דמצי נחית ומזבין מנפשי' וא"כ ה"ה בשעבוד גופו:

א"כ פשוט הדין דבכרגא נמי הקהל מוחזקים להשתעבד בגופו מספיקא דדינא:

משא"כ לענין בכורה דכיון שאין המלך מוחזק בנכסיו הבכור נוטל פי שנים, אלא דלפ"ז לא יוכלו הקהל לגבות המס מנכסי האדם רק להשתעבד בגופו:

וי"ל דמ"מ דרך ערבות יכולים לגבות מהנכסים דנכסי' דאיניש אינון ערבין בי' ואפילו בספיקא דדינא כיון שמוחזק בגופו ויכול לומר קי"ל להשתעבד בגופו ממילא הדר גובה מנכסיו מצד הערבות:

ואפילו הכי הבכור נוטל פי שנים כיון דהשעבוד חל מתחלה על גופו ולא על הנכסים מיהו אפשר זה אינו דכל שהי' גובה מהממון באיזו ענין שיהי' אין הבכור נוטל פי שנים. וצ"ל הא דעכשיו גובין הקהל מהממון היינו כמ"ש בתש' מהר"א בן ששון סי' קמ"ט דכרגא וכל מסי המלך עכשיו מוטלים על הממון יעו"ש באריכות. ועכ"פ נת' דלק"מ למהר"ם מסוגי' דחזקת דנ"ה (נת' ישוב לדעת מהר"ם דמ"מ עכ"פ הקהל מצד המלך מוחזקי' בגופו לכן הדין נותן בספיקא דדינא שיוכלו לומר קי"ל, ומה שהאידנא גובין מנכסיו היינו דעכשיו כל המסי' מוטלים וגובין מהממון):