א

סימן ב

בספיקא דדינא שבין בעה"ב המדיין עם הרענדארים בעניני אורענדא אם יכולים הרענדארים לומר קים לנו כפלוני הגאון כמו שיכולים לומר כן הקהל במסים כמ"ש בתה"ד ססי' שמ"א ובדין צינש שמשלמים להשר אם חכר זה א' אם חשוב מוחזק כשיש ספק בתשלומין:

הנה מקור הדין במרדכי ס"פ לא יחפור בשם מהר"ם מדאמרי' פא"נ מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח מדקאמר מנח אלמא דהמלך חשוב כמוחזק במס של כל א' וא' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה ע"ז דהא פחז"ה דנ"ה ע"א אמרינן כרגא (שהוא מס המלך כסף גולגלתא) אקרקף דגברא מנח, ולא על נכסיו ולכן אין המלך חשוב מוחזק בנכסיו מחמת שלא סילק הכרגא רק בטסקא אמרינן דחשוב המלך מוחזק בנכסיו אם לא סילק הטסקא והיינו מיני מסים המוטלים על הממון כמ"ש בנ"י שם והובא בב"י ססי' רע"ח דדוקא בכה"ג דמסים אלו חשוב המלך מוחזק וכ"ה ג"כ בש"ע סי' שס"ט סעי' ט' והראי' שהביאו מלשון מוהרקייהו כו' מנח דפא"נ עכצ"ל דהתם רק קאי אשעבוד גופו, כי מוהרקייהו אין פי' ממון רק כדפרש"י חותם עבדות שלהם. ובערוך ערך מהרק' כ' שהוא הכתב שיש בו כרגא שעל כל או"א ולכן נמשך מזה הדין דמאן דיהיב זוזי לכרגא דאינשי רשאי להשתעבד בגופם כמ"ש בפא"נ שם דע"ג ב' וביבמות דמ"ו א' וכ"פ בש"ע סי' שס"ט סעיף י"א, וזה מסכים ממש למ"ש בפחז"ה דכרגא אקרקף דגברא מנח:

ועכ"ז משמע שם פחז"ה דאע"ג דמנח אקרקף דגברי וחשוב המלך מוחזק בגופם עי"ז כדמשמע פא"נ וביבמות כנ"ל מ"מ לא נמשך מחזקה דגופא שום חזקה אנכסיהם, דאל"כ אמאי לא ביטלת ירושת בנו הבכור ע"ש ובאו"ת סי' ד' סק"י כ' דהר"ן בתשו' סי' יו"ד פליג אמהר"ם בהא וס"ל דבספק חיוב מסים אין הקהל נק ' מוחזקים, ולכאורה הי' נ"ל דודאי הוא מטעם הנ"ל דבכרגא אין המלך מוחזק בממונם אך בתש' הר"ן שם משמע דרוח אחרת עמו דס"ל דאפי' במיני מסים המוטלים על הממון דבכה"ג מיירי התם בתש' כמש"ש (ד"ה תשובה) חיוב המסים מוטל על הממון ועכ"ז מסיק שם (סד"ה וכל זה) דהני מילי שהמלך חשוב מוחזק בממונו (כיון שהשעבוד מוטל על הממון) כשהשעבוד ודאי אבל בספק לא, ואפשר הר"ן לא פליג רק דומיא דנדון דידיה שיש ספק אם מחוייב במס דקהל ההוא או שמא אינו מחוייב להן כלל כגון אם ניתן לו מממון הפטור ואינו מחוייב במס דקהל גירונה ע"ש. וכיון שהספק שמא אינו שייך לטסקא דמלך ההוא א"כ בכה"ג אין שייך לומר שהמלך חשוב מוחזק וגם מהר"ם י"ל דיודה לזה דאיהו לא פסק שהמלך חשוב מוחזק לכל ספק רק כשודאי שייך בכרגא דמלכא רק שיש ספק באיזה דבר משא"כ כשי"ל שאינו שייך כלל לכרגא דמלכא וחילוק זה מבואר בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' מ"ז בענין ת"ח שמתדיין עם הצבור על המס ויש בו ספיקא דדינא הת"ח יכול לומר קים לי ולא הקהל כיון שהספק שמא מוהרקי' דידי' לא מנח בטפסא דמלכא משא"כ בהדיוט המתדיין עם הצבור ויש ספיקא דדינא כיון דמוהרקי' ודאי מנח כו' וא"כ הר"ן ומהר"ם לא פליגי, דהא מהריב"ל הביא רק סברת מהר"ם ועכ"ז חילק כנ"ל וכן יש בתה"ד ססי' שמ"א אם תפול ספק בין קהל ויחיד ת"ח כו' דמורהקייהו דצורבא מרבנן לא מנח עכצ"ל דהיינו ספק לא מנח כו' (או שי"ל בתה"ד דמהסתם לא מנח וכשרוצ' לחייבו עליהם הראי') וכיוצא בזה כ' באו"ת בביאורו לתקפו כהן סס"ק ק"ד וז"ל דבנדון זה הספק מי הוא שקרוי מוחזק ויש לו חזקת מרא קמא כו' ובכה"ג לכ"ע אין מוציאין מיד התופס עכ"ל (נת' קושיא אפסק מהר"ם דבמסים חשיבי הקהל מוחזקים דהא מבואר פחז"ה דהמלך אינו חשוב מוחזק בהממון מחמת כרגא. האו"ת כ' דהר"ן פליג על מהר"ם וס"ל דבספק אין הקהל מוחזקים, ונת' שז"א דהא מהריב"ל ותה"ד כתבו ג"כ כעין הך פסק של הר"ן אלא התם היינו טעמא שיש ספק בעיקר הענין אם שייכי' לכרגא דמלכא או שמא לא שייכי לכרגא ולא מנח מוהרקייהו בטד"מ, כגון בת"ח, או שמא אינו שייך כלל להקהל כעובדא דהר"ן):

(כתוב בשולי הגליון:

) י"ל טעם מהר"ם כיון דכרגא עכ"פ משועבד גופו א"כ מספק המלך מוחזק עכ"פ בגופו וממילא גובה מנכסיו רק דל"ח מוחזק בנכסיו לכתחלה: