ד

אמנם אעיקרא דדינא יש לעיין מדוע יתחייב התופס בין כשתופס מבית השליח שהסכים הש"ך והביא פוסקים רבים ועצומים דחייב ומשמע מטעם דינא דגרמי וכן אפי' כשהתופס נפקד שגם התומים מסכים עמו בזה ולכאורה יפלא הלא ממון זה לגבי השליח הוא גורם לממון ודבר הגורם לממון אם כממון דמי או לא הוא פלוגתא דר"ש ורבנן בדוכתי טובא בב"ק דע"ד ב' לענין תשלומי ד' וה' ובמציעא דנ"ו ב' לענין אונאה ובשבועות ד' לענין שבועה דר"ש ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי ולפיכך אע"פ שההקדשות אין להם תשלומי כפל וד' וה' ואין בהם אונאה ואין נשבעין עליהם מ"מ כיון שהדיוט חייב באחריותן א"כ אע"פ שאינו שלהם הם אצלו דבר הגורם לממון שאם יאבדו חייב לשלם וכדידיה דמי דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי ולפיכך יש להם דין נכסי הדיוט ומשלמים ד' וה' ונשבעין עליהם כו' ורבנן חולקים עליו וס"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי ולכן במה שהדיוט מחייב באחריותם אין להם דין נכסי הדיוט כלל ואין משלם ד' וה' כו' (רק קרן משלם להקדש) ואין נשבעין עליהם אע"פ שההדיוט מפסיד עי"ז וכן באונאה. וידוע דהלכה כרבנן וכמ"ש כל הפוסקים ואם כן לכאורה היינו הך ממש דנ"ד שהשליח מתחייב באחריותן והם אצלו רק גורם לממון ואינם כממון שלו אלא כשל המשלח ויכול לתופסם לפ"ז וזו קושי' חזקה על דעת הש"ך וסייעתו שמחייבים תופס מיד השליח משום דד"ג כמ"ש התומים סי' נ"ח ססק"ב לשיטתם והוכיח כן מתשו' מהר"מ ב"ב המובא למעלה מה שייך דד"ג לכאן הלא זהו גורם לממון ובזה קיי"ל כרבנן דלאו כממון דמי אע"פ דקיי"ל כמאן דדאין דינא דגרמי ויותר מזה יפלא לכאורה למעיין בגוף תשו' מהר"מ ב"ב סי' תתי"א שכתב חייב לוי לשמעון דה"ל גורם לשמעון להפסיד והלכה כר"מ בדינא דגרמי ודבר הגורם לממון עכ"ל. הנה השוה שניהם דד"ג ודבר הגורם לממון דבתרווייהו מחייבים את המזיק וזו פליאה נשגבה לכאורה שהרי הלכה רווחת בישראל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כרבנן וכנ"ל וחמץ בפסח שעוברים עליו בב"י ובב"י בקיבל אחריות שאני משום דאפקי' רחמנא בלשון לא ימצא כדאיתא בפסחים. והנלע"ד ליישב דבריהם הוא ע"פ מ"ש התוס' בב"ק דע"א ב' ד"ה ור"מ ס"ל כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי תימא ל"ל למימר דסבר כר"ש לימא דר"מ לטעמיה דדאין דינא דגרמי דכ"ש דמחייב בדבר הגורם לממון דהא אמר בהגוזל דצ"ח אימר דאמר ר"ש וכו' וי"ל דאיכא נמי סברא למימר איפכא כו' וי"מ דלהכי קאמר דס"ל כר"ש משום דר"ש מחייב דו"ה בדבר הגורם לממון אבל ממאי דמחייב ר"מ בדד"ג אין להוכיח שיחייב דו"ה (ור"ל שהקרן בלבד הוא שיש לחייב בדבר הגורם לממון מצד דד"ג ולא דו"ה ובקרן לבד אין נ"מ בכאן כי גם להקדש חייב בקרן) ולפי תי' זה צ"ל דאנן דקי"ל כר"מ מחייבינן באמת לסלק הקרן בדהג"ל. והא דאין נשבעין עליהן ש"ד ואין בהן אונאה. אע"פ שלפי תי' זה דדאין דד"ג הוא מדאורייתא שהרי לפי תי' ריב"א שאח"כ הוא שפי' דד"ג מדרבנן מכלל דלפי תי' זה דד"ג מדאורייתא. מ"מ יש לומר שאעפ"כ לאו ממון גמור הוא לישבע עליו מדאורייתא וכמו שפטור מדו"ה ומ"מ מחוייב לסלק הקרן מדאורייתא וכ"ה להדיא ברמב"ן בדיני דגרמי שלו שבסוף מס' ב"ב (ועיין בשבועות דל"ב א' מוכח לכאורה דקי"ל דהג"ל לאו כממון דמי דהא ודאי קי"ל כרבנן לגבי ר"א ב"ש אך בחה"ר יישב זה דאף לדידן דמחייבי' בדהג"ל משום דד"ג מ"מ אמת הדין לענין שבועת העדות כרבנן) והנה לי"מ אלו מבואר בהדיא דלדידן דקיי"ל כמאן דדאין דד"ג צריך לשלם הקרן בדהג"ל אע"פ דקיי"ל כרבנן לענין דו"ה ושבועה ואונאה כנ"ל. והנה הרשב"א והרמ"ה הובאו בש"מ לב"ק שם ס"ל ג"כ כתי' הי"מ ולכן י"ל דמהר"מ ב"ב בתשו' הנ"ל ס"ל גם כן כוותייהו ולכך כתב בפשיטות דקי"ל כר"מ בדד"ג ודהג"ל דלענין הקרן חייב לשלם מצד דד"ג. וז"ש כר"מ אע"פ שר"מ לא נזכר רק לענין דינא דגרמי אבל בדבר הגורם לממון ר"ש הוא דמחייב ולמה לא כ' כר"ש ולפמ"ש א"ש דודאי לא קיי"ל כר"ש דחשיב ליה ממון גמור רק דמחייב לשלם הקרן מצד דד"ג. וכן לתי' ריב"א שבתוס' שם דד"ג הוא רק מדרבנן ודהג"ל למאן דאית ליה כממון דמי הוא מדאורייתא ולהכי קאמר ר"מ סבר לה כר"ש כי היכי דליחייב דו"ה. מ"מ מובן לפ"ז דגם למאן דס"ל דהג"ל לאו כממון דמי היינו מדאורייתא אבל מדרבנן חייב לשלם הקרן מצד דד"ג ואם כן לפ"ז ג"כ א"ש דעת הפוסקים בסי' נ"ח דבתופס מיד השליח חייב לשלם אע"פ שאצל השליח הוא דהג"ל ולאו כממון דמי מ"מ חייב לשלם מצד דד"ג אבל לתי' הראשון שבתוס' דלאו הא בהא תליא ומאן דמחייב בדד"ג יכול להיות שפוטר בדהג"ל אם כן אנן דקיי"ל כרבנן דדהג"ל לאו כממון דמי אע"פ דקיי"ל כר"מ דדאין דד"ג מ"מ פטרינן לגמרי בדהג"ל ולפ"ז יש לפטור לכאורה בתופס מיד השליח (ולפ"ז צ"ע דעת הרא"ש שפי' בב"ק כהאי תי' ואעפ"כ פי' ריש כלל ק"ו שהנפקד שתפס חייב כנ"ל):