סימן שטז

אשה שנשאת לבעלה י"ז כסליו בשנה פשוטה וילדה י"ב אב אחר מיתת בעלה ולד שנגמר שעו"צ ומת מחולי ביום ג' ללידתו. השיב. (א) ביאור שטת רש"י יבמות ד"פ סע"א אמר ר' אבוה כו' דס"ל כרבי ומ"מ צריך כ' שנה. ורבא תוספאה ס"ל דלר' א"צ כ' שנה. (ב) שיטת התוס' דר"א ס"ל רבנן וקיי"ל כוותי' בבן ח'. אבל בסתם וולדות הו"ל כרשב"ג וצ"ע על שיטת הר"ח וראב"ד. (ג) מד' רש"י ותוס' בשבת קל"ה מבואר דרשב"ג איירי אף בסתם וולדות שגמרו שעו"צ וכ"ד היש"ש ומסתמא גם רבנן דפליגי הוא בכה"ג ושכ"ד הרשב"א והריב"ש וכ"מ ד' הרר"י והרז"ה ופ' הרמב"ן דחוק. (ד) וכן פליגי עלי' לחומרא בבן ח' ודאי אפי' גמרו סי' ושהה וי"פ כרבנן וי"פ כרשב"ג וי"א דלרשב"ג בעי' תרתי סי' ושהה. (ה) יבאר לחלק בין ס' בן ז' לס' בן ח' לסתם וולדות מתרי טעמי וא"כ אין מלין אותו אף לת"ק. (ו) ואפשר דבמילה גם רשב"ג מודה ודלא כמ"ש הב"י ב' הר"ן דלהרי"ף דאין מוהלין ס' היינו דוקא ס' ז' ס' ח' וכ"מ מהברייתא ובראב"ן. (ז) ויבאר לתרץ השגת הב"י על הר"ן ובאו"ח סי' של"א וביו"ד סי' רס"ו. (ח) ויבאר דלר' אבוה לא ס"ל הממ"נ דרב אדא. והברייתא מיירי דוקא בגמרו סי' ודלא כהב"י. (ט) וא"כ בנ"ד לענין יבום א"א להקל בס' בן ז' ס' בן ח' ואף בנשאת דיעבד לכהן תצא דא"א לסמוך בזה על ר' לבדו מהגם לרש"י ותוס' הוי ס' גם לרבי ומצד שפו"ג ל"א בתחלת העיבור כמ"ש בב"מ ויבאר דיבם קטן לא מקרי דיעבד. (י) יבאר דאף להאומרים בווסתות שפו"ג היינו לענין א' מלא וא' חסר אבל לא לענין מקצתו ככולו. וגם זהו נגד החוש. (יא) עוד ראי' מהחוש ומחדשי ההבחנה וגם להתוס' לר"י עכ"פ לא הוי אלא מיעוטא. ומ"ש האגודה יש ליישב. (יב) ויבאר שאין לסמוך עמ"ש בפסקי הרשב"ץ בנדה מ"ד ומסיק דאפי' נשאת תצא: