סימן שה

קטנה יתומה שנשאת וחלה הבעל. ולמדוה שתמאן ע"ת אם יוכשר בעיני המ"ץ דשם וא"ל יוכשר אינה ממאנת. השיב. (א) גוף המיאון ודאי מהני גם רש"ל חולק על ת' הרי"מ וס"ל דסי' תוך הזמן לאו כלום הוא וכ"מ ברמב"ם ואף שהחמיר די לחוש לזה לכתחלה וראי' דב"ש ג"כ לא העמידו דבריהם רק לכתחלה. (ב) ומה שהי' ע"ת י"ל דלא גרע ממיאון לחצי זיקה. ומגט דאוריי' דמהני ע"ת גם בהפרת נדרים. מהגם דתנאי זה אינו רק לטובתה אבל באמת ממאנת בו ומה שא"י להתקיים ע"י שליח ל"ח לזה מב' טעמים. (ג) עוד ס' דזה דומה לכאורה לע"מ שירצה אבא ול"מ רק למ"ד יש ברירה אין לחוש לזה מג' טעמים. (ד) ומה שהתם צ"ל האב אין בשעת שמיעה בנ"ד כ"ע יודו דסגי כשיאמר עכשיו הן. ואע"ג דקיי"ל התרחק מן המיאונים מ"מ דיעבד יכול לומר שהוכשר בעיניו אף לד' הראב"ד. (ה) אך י"ל כיון שאמרה בל' אם וא"כ לא מתקיים המעשה רק מעת קיום התנאי ועכשיו גדולה היא ויש לצדד ע"פ מה שיישב המכמ"א ד' הרמב"ם לחלק בין קדושין לגירושין ואף החולקים שם בנ"ד כ"ע יודו דהא בדידה לבד תלי' וראי' מהא דמתנה אדם כו' עירובין ל"ו. אע"ג דלא פריש שיחול מן ביה"ש. (ו) אלא ע"כ דבתנאי שבינו לבין עצמו שאני ועוד ראי' לזה. (ז) ומסיק דעכ"פ תחלוץ רק שא"צ לחזור ע"כ האחין: