סימן ש

תוכן השאלה מבואר בתוך התשובה סעי' ג' באשה מינקא שנתגרשה ואחרי מופלג כשנשאת לאיש אחר אמר המסדר שטעה וכ' מאינקא. השיב (א) מיבמות דצ"א ב' איבעי לה לאקרויי כו'. ולפי' התוס' שם וכ"ד חה"ר ודלא כב"ש ב' ט"ז וצ"ע אי שייך ס' זו בנ"ד. (ב) ויבאר דהרשב"א ס"ל כהירושלמי שם ודלא כתוס' קה"ע. (ג) ויבאר דהרב נאמן בזה וראי' מהא דאומרת טא"ל דנאמנת למ"ר מן הדין לד' התוס' וטעם דמ"א לא שייך כאן. (ד) מהא דלא מרעי נפשייהו גבי ערכאות אין ראי' להאמינו לפ"ד המרדכי פ"ק דגיטין. (ה) מדחה ראייתו מהא דטא"ל דלגבי עצמה שאני. (ו) מ"מ כיון דניכרין ד' אמת ודאי נאמן אפי' אין הבעל מאמינו ומהא דקדושין דע"ח ב' לק"מ דס' ממזר שרי'. (ז) ומסיק להצריך גט שנית ואפי' לד' רש"י גיטין פ"ט יש לצדד להתירה לישב תחת בעלה וע"ל ססי' רצ"ה: