סימן רצז

אשה א' שבקושי השיגה גט מבעלה וכ' לה כ"ר שנתגרשה ונכתב שמה העניא ובאמת שמה מעניא. והעיד ע"א שראה ושמע שנכתב בגט שמה מעניא. שוב כתב המסדר ג"כ שבהגט נכתב מעניא ושטעה בהכ"ר. וכן העיד הסופר. השיב. (א) הגם שבש"ע חו"מ סי' כ"ט ובת' רשד"ם ות' צ"צ כ' שאם יש הוכחה שטעה נאמן. מ"מ י"ל דבנ"ד שהטעות בגוף ד' המתיר ואפשר דא"נ מ"מ י"ל מסתברא דלא מייתי אינש חובתא כו'. ועוד שא"ז כ"כ חוזר ומגיד. אך הא עדיין לא חזר בו רק המסדר ויבאר דאין ללמוד קולא מהא דסי' ל"ה ס"ט באה"ע. ומהרא"ש בת' כלל מ"ה סכ"ה. (ב) ועוד דהא המהרי"ט כ' דבענין השמות עבידי לדקדק. והא דת' הר"ן סמ"ז שאני. וכן מ"ש בת' ב"א סי' כ"ד ג"כ ל"ד לנ"ד. אמנם עכ"ז אם הוא דבר שמצוין לטעות בו הי' נאמנים להר"ן ושא"פ לומר טעינו. (ג) ואם נ"ד חשוב כטעות בשפורא דירחא באנו למחלוקת הר"ן והריב"ש ובנ"ד אפשר דגם הר"ן יודה (וע' מ"ש בח"א סי' מ"ט והנמשך). (ד) וכ"ז לד' הר"ן. אבל הרמ"א סמ"ג ס"ח הביא יש חולקים ע"ז. (ה) ויש לצדד להקל כיון העדים שבשט"ר אינם מכחישים בודאי וגם ע"כ טעו א"כ א"א להם להכחיש עדים המעידים בבירור. (ו) ועוד כיון דממ"נ נפל טעות נאמנים הכת הג' לברר מי הטועים ועוי"ל דאין מהשט"ר שום הוכחה איך נכתב בגט. (ז) ולשמא הבעל שינה במתכוין ל"ח. (ח) ועוד די"ל דאין כאן הכחשה דלד' שניהם נתגרשה ואף דלמהרי"ט בכה"ג הוי הכחשה. מ"מ נ' שהוא פלוגתת רב ור"י בירושלמי ולרב דהל' כוותי' נתקיימה עדותן. (ט) יבאר דהל' כרב ולא כש"ג יבמות פט"ו. ועוי"ל דבנ"ד גם ר"י יודה דהוי כהכחשה לאחר העדות מהגם די"ל דאין כאן הכחשה כלל: