סימן רצה

אשה שאמרה שקיבלה ג"פ מבעלה וגם עדים העידו כן. ונשאת וילדה ב' בנות. ושוב נודע כי נפסל הגט ולא מסרו לה וגם בעלה אמר כן ומסר לה גט אחר עכשיו. השיב. (א) הב"ד מקום סידור הגט שהודיעו לא הו"ל אלא כתרי ול"ד למ"ש בשבו"י ח"א סי' קכ"ה דנ"ד אינו ד' הנראה וא"כ תרי כמאה. (ב) וד' הש"ך בחו"מ סי' מ"ו ססק"ו אינם מוכרחים דשאני אתא גברא וקאי דהוא דבר הנראה לכל העולם ואף לד' י"ל דנ"ד חשיב תרי ותרי. (ג) ואף לד' התשב"ץ ח"א סי' א' דב"ד עדיפא בנ"ד לא עדיפא דהא לא נעשו ב"ד ע"ז והערות עליו. (ד) יבאר דכיון דכבר נתגרשה א"כ ליכא רק משום שאסורה לבעל כו' וליכא חשש אשם תלוי א"כ יש להקל בס' דתרי ותרי ומד' רשב"ם ב"ב ל"א מבואר לאיסור. (ה) מ"מ כיון שנשאת ואח"כ באו עדים ל"ת אפי' לא ניסת לא' מעידי' כמ"ש הראב"ן וכ"מ בחי' הרשב"א. (ו) וכ"כ הפנ"י וההפלאה בכתובות שם וכ"ה בירושלמי פ' האשה רבה ה"ג. אך בש"ס דילן פ' חזקת דל"א מבואר להיפך. (ז) מיהו שיטת הירושלמי הוא כמ"ש הראב"ן וביאור ד' הירושלמי. (ח) עוד יש לצדד עפ"ד הרמ"ה ברי"ו נכ"ה ח"ג דכל דליכא אש"ת ל"ת בנישאת ואח"כ באו עדים. (ט) קושי' על הרמ"ה מהש"ס פד"א וקצת ישוב ע"ז. (י) עוד קושי' עליו מהא דר"פ החולץ בס' בן ט' לראשון. (י"א) יצדד כיון דאנו דנין עלי' עכשיו שהיא ודאי גרושה ה"ה בחזקת פנוי' וראי' מתוס' יבמות ס"ט קדושין ע"ט. מיהו מהרי"ט חולק. אך כיון דהוא רק איסור עשה יש לצדד לפ"ד הרמ"ה אך כל הפוסקים חולקים עליו. (יב) מ"מ אם פי' ממנה תיכף שנודע לו מהכחשת העדים שוב לא הוי אלא דרבנן ושפיר יש לסמוך על הירושלמי בס' דרבנן. (יג) מיבמות צ"א ב' מוכח להחמיר בנ"ד ואף דיש לחלק. אך במהרי"ק משמע ג"כ להחמיר מ"מ י"ל דבאיסור דרבנן יש לסמוך על הירושלמי. (יד) אך י"ל כיון דלדברי העדים האחרונים הי' מזידה יש איסור לבעלה השני מדאורייתא שהוא איסור עצמי וא"כ שוב אין לסמוך על הירושלמי. (טו) עוד טעם להחמיר בנ"ד מצד שמוכרחת לקבל גט מבעלה הא' וכ"ד רש"י שלהי גיטין פ"ט ובנ"ד גם הרמב"ם יודה (וע"ל סי' רכ"ז וססי' ש') ומסיק להחמיר. אך הבנות יש לצדד שלא לפוסלן מהקהל: