סימן רצב

בענין הנ"ל. אם יש להקל מצד דנתקרע הגט (א) גט שנמצא קרוע ש"ו אם נמסר לפני ע"מ הרמב"ם מכשיר והרשב"א פוסל. (ב) נתקרע מעצמו אפי' קרע ב"ד להרשב"ם משמע דכשר וכ"כ הדרישה והט"ז ולפ"ד בעה"ת דנקרע באונס פסול וא"כ ה"ה מאליו. (ג) והרדב"ז ב' הריטב"א כ' דכשר בע"מ כשנתקרע שלא מדעת הבעל. אבל יש חולקים. (ד) ויבאר ה"ד קרע ב"ד וד' הש"ך חו"מ סי' נ"ב סק"ז והשגת הפר"ח עליו. (ה) בת' הראב"ש סי' ל' בתירוץ א' ס"ל בד' הרשב"א דקריעה הוי כמו מבטל הגט ולכן בממילא אין פסול. ודעת הפר"ח דחשיב כמאן דליתא וכ"מ מתוספתא וירושלמי ותי' ב' דמהראב"ש חמיר מהפר"ח. (ו) ותו כ' לפי שיטתו הראשונה דשלא מדעת הבעל א"י לבטל ע"י קריעה ויש לדמותו למ"ש ר"י ור"ש פ"ז דכלאים מ"ד וקושי' על הרמב"ם דפוסק שם כוותייהו ואיך פ' ספ"ב מה"ש דאין אדם אוסר דשא"ש ולד' המ"ה די"א הבה"ת. ויש לחלק דהא דכלאים אינו עושה מעשה ממש ומ"מ יש חולקים גם ע"ז. ועוד די"ל שבנ"ד לא נתכוין לבטלו והא דגיטין פמש"א יש ליישב. (ז) ועוד י"ל דכיון דלא נקרע רק בטופס ל"ח מעשה גמור. ויבאר דאף שקרעו המסדר לא חיישי' אולי בטלו הבעל עי"כ. (ח) מצד שהע"מ לא היו בשעת חלות הגט י"ל כיון שנקרע בפניהם לא נתבטלה עדותם גם על שעת חלות הגט. (ט) ביאור ד' הפר"ח והראב"ש הנ"ל. (י) תופס לעיקר שיטה שני' של הראב"ש ואעפ"כ מסיק להקל בנ"ד: