סימן רצ

שכ"מ נתרצה ליתן גט ע"י שהמסדר הבטיחו שיתן לו חותנו ח"י שישגיח עליו ושאל מהמסדר קודם סידור הגט אם עשה כן והשיבו הן ובתוך כך שכח המסדר לקבל הצעטיל ונזכר אחר נתינת הגט והתחיל לכתוב. והשיב השכ"מ שא"צ כי מאמין להם בלא"ה ונפטר והי' זקוקה ליבם קטן (וע' סי' קכ"ח). השיב. (א) בת' מהרמ"ל סי' קכ"ב דאף אם אמר בלי תנאי אין זה מבטל הדברים שנדברו והותנו אבל כל חכמי דורו חלקו עליו. (ב) עוד טען מהר"מ שם שהיה גט מוטעה שלא עשו ח' כתקנת הקהילות כהבטחתם. (ג) יבאר טענת החולקים ע"ז ומשם דבנ"ד דכיון דבלשון הביטול כולל ג"כ ביטול תנאי קבלת הח"י ומה שבלבו היה שנתקיים הו"ל דברים שבלב. (ד) אך יש לחוש מצד שמחמת שהטעוהו אמר כן ודמי לנדרי שגגות ואף לפי' הר"ן שם מ"מ באומדנא דמוכח י"ל דגם לד' הוי נדר טעות. (ה) וראי' ממשנה דנזיר ל"ב לפי' הרמב"ם וכ"מ מפירש"י ובאומדנא דמוכח גם התו' יודו ובנ"ד שגילה דעתו מקודם גם הריב"ש סי' קצ"ה יודה דה"ה גבי גט. (ו) אך מד' מהרש"ל הובא מהרמ"ל שם משמע דלא ילפי' מנזירות. והטעם י"ל דהנה אף לר"מ דל"ל מכלל לאו אתה שומע כו' מ"מ באיסורא דלית בי' ממונא כמו נזירות אית לי' הרי אזלי' בתר הוכחה בזה. כמ"כ מהני הוכחה לבטל הנזירות. משא"כ בגיטין דל"א מכלל לאו כו' לא אזלי' בתר הוכחה. (ז) ויבאר דאין לדחות זאת מהא דקנין בטעות ומחילה בטעות. (ח) מסוגי' דיבמות ס"ה לפ"ד רש"י גיטין מ"ו ורמב"ן וריטב"א שם והרמב"ם הרי משום אומדנא דמוכח הגט בטל מדאורייתא ויש לחלק דבנ"ד לא היה הטעאה בענין הגרושין עצמם. וכמו דמחלקי' בין קרקעות למטלטלי בגילה דעתו שע"ד כן מוכר. (ט) ולד' התוס' והרשב"א שם לא נק' גט מוטעה רק בתנאי גמור ומהריב"ל כ' דאם גילה דעתו בדבר להבא גם לתוס' הגט בטל ומהרמ"א חלק עליו דבכל ענין ג"ד בגיטא לאו מלתא היא. (י) והב"ח והמכמ"א ס"ל דבשעת נתינת הגט מלתא היא ומהרמ"א סתר חילוק זה מתוס' דגיטין ואינו מוכרח דשם אפי' ג"ד גמור ליכא אלהבא רק כמו דברים שבלב אבל בג"ד גמור מקמי גיטא י"ל דגם התוס' יודו. (יא) יבאר דהיכא דהג"ד אינו ג"ד גמור ומצרפי' טעמא דאומדנא דמוכח קצת או ג"ד גמור י"ל דגם להתוס' מלתא היא. (יב) יבאר דנ"ד אינו רק ג"ד גמור ולהב"ח והמכמ"א הוי גט מוטעה ולמהרמ"א יש להקל. (יג) ומד' הרמב"ן פחז"ה וכ"ד הרשב"ם שם יש ראי' למהרמ"א. אמנם מלשון הרא"ש והגהמי"י והנ"י ב' הרשב"א והר"ן נ' לכאורה ראי' להב"ח. (יד) וי"ל גם למהרמ"א די"ל דהתם מיירי כשביאר בפירוש שלא יהיה הגט כלום. מיהו העיטור וקצת פוסקי' ס"ל דג"ד מהני וקצת ראי' דפי' הרשב"א והרמב"ן נאות יותר. טו) יבאר שלד' הב"ח והמכמ"א ג"ד מלתא היא דוקא כשאינו עושה אח"כ מעשה הסותרת הג"ד ושמהרמ"א חולק גם על זה. ושיש ראי' לדבריו מהרמב"ן והריב"ש והתשב"ץ ושלד' בנ"ד גט כשר הוא. (טז) ובנ"ד דהג"ד לא היה בהתחלת הסידור כ"א מקודם יש להקל אף לד' הב"ח והמכמ"א דהוי כמו דברים שבלב ועוד משום שביטל אח"כ כל הדברים אך ע"ז יש לדון שמא מחמת הטעות ביטל ולאו כלום הוא. (יז) ויש לצדד דבנ"ד לא מקרי אנוס דדוקא במעושה שלא כדין ויש דבשב"ל המוכיחים. משא"כ בנ"ד. (יח) ומחלק בין הך להתנה תחלה ואח"כ עשה סתם דלא מקרי דבשב"ל ועוד טעם להקל ע"פ פרש"י קדושין נ'. (יט) עוד יש לצדד מצד מ"ש הב"ח שם שלא האשה הטעו. ולכאורה יש להקל מצד דהימני' להמסדר על פקדון הצעטיל אך י"ל כיון ששינה ולא קיבלו לא שייך בזה הימני'. עוד יש להקל מצד הוכיח סופו כו'. (כ) לכאורה יש להקהות מצד לא כפלי' לג"ד. אבל אין לסמוך ע"ז עפ"ד המלחמות פ"ב דביצה. (כא) עוד טעם להקל לכאורה מצד אילו היה מקבל הצעטיל אח"כ הי' כשר ודמי להא דגיטין כ"ט שקול והב מ"מ י"ל דל"ד לכאן ודמי להא דפ' הכותב הובא תוס' גיטין שם. (כב) ואין לומר דאח"כ שמחל חל הגט למפרע ואף אם נקרע הגט מהני ז"א דמחילה לא מהני למפרע. ומ"מ יש לעשות ס' אולי היה כוונתו שיקבל הצעטיל אחר הגט אז מהני המחילה וטעמא דכיסופא לא שייך בנ"ד ונראה הסכמת דעתו להקל: