סימן רפו

שליח שהביא גט לאשה ממדינה אחרת ואין השליח מכיר את הבעל ולא שזו אשתו רק ע"פ המגרש עצמו שאמר לו שהוא בעלה של אשה פ' במקו"פ. השיב. (א) הסכמת הפוסקים דצריך עכ"פ שידע השליח ע"פ שני עדים שזהו המגרש ושזו היא אשתו. (ב) יבאר בענין החילוק שהמציא התו"ג בין הך להכרת השמות דסגי ע"א וקרוב ושאין חילוקו צודק ובנ"ד דליכא אפי' ע"א ובעל עצמו ודאי לא מהימן. והא דבשעהס"כ כותבין אע"פ שא"מ כ' המכמ"א דפי' למדנה"י לא מקרי שעהס"כ. אף שהט"ג חולק אין דבריו נכונים והגם שהאשה נתנה סי' אין לסמוך ע"ז ומחלק בין הך להא דסמכי' על סי' בנאבד הגט ובהכרת המת מיהו אם נתחזק שהוא מעיר פ' וידוע לנו שלא נפקד איש אחר משם אזי יש לסמוך ע"ז. ומה שהוסיף שם בשם אביו יש לקבל אמתלא ע"ז: