סימן רפה

איש א' נשלח ע"פ משפטי הקיר"ה לאירטקוסק. ושלח גט לאשתו ע"י ש"ה וזה השליח מסר לאחר ולא אמר בעת המסירה בפ"נ כו'. והשני היה בעת התחלת הכתיבה וגם סיים תיבת כדמו"י כי נחלה הסופר. גם היה בעת שמינה העדים ושעמדו שם בעת כתיבת הגט. השיב. (א) לד' התוס' והרשב"א והרא"ש שליח הגט בידו נאמן אף אם הבעל מכחישו ואף שהש"ך חו"מ סי' נ"ו חולק בנ"ד שהבעל אינו לפנינו גם הוא יודה. ואף שלפ"ד הב"י בסי' קמ"א היינו דוקא אם אמר בפ"נ כו'. אכן האחרונים חולקים עליו. ובנ"ד שיש מכתב מהבעל ודאי השליח נאמן. (ב) ע"ד שהב' אין לו הרשאה משליח א'. להרמב"ם כשהגט מקויים די בינו לבינו אך להרא"ש והטור בעי' בפני עדים. ראייתו מירושלמי אינו לפי גירסתינו מהמשנה ס"ג ב'. ופרש"י שם משמע דא"צ עדים וכ"מ בת' הרשב"א ח"ג סי' קצ"ט וכ"כ בס' מכמ"א ב' הראב"ד והר"ן. ועוד בנ"ד י"ל דהיו ב' עדים ומה שא' הי' אבי השליח הב' י"ל דאף להרא"ש דוקא שליח עצמו אינו עולה עוי"ל דהשליח הא' מצטרף. (ג) עוד יש לחוש אולי כתב שלא לשמה כמשא"ר בכדמו"י שלא הזהירוהו שיכתוב לשמה וי"ל דבמקום עיגון סתמא חשוב לשמה כל שכתוב ע"פ ציווי המגרש. וראי' מרפ"ק דזבחים וכ"כ הריטב"א ריש גיטין ב' הרא"ה וכ"נ ד' הרמב"ם רפ"ג והרמב"ן ריש גיטין. ראי' לזה מדין סוכה ישינה ומפ"ק דחולין (די"ג) ועוד הרבה פוסקים. ובנ"ד י"ל דמחשבה היה דכותב ע"פ מצות הבעל. ומה שהמסיים כדמו"י לא ידע כלל שצריך לשמה מ"מ חשיב לשמה אף שלא ידע שזהו מצוה. ועוד שי"ל שכל הגט נכתב לשמה ממש בדבור וריעותא מכדמו"י ל"ד לריעותא דא"י ה"ש לאחוזקי כל הגט בשלא לשמה. (ד) ומה שהשליח עמד בתחלת הכתיבה ובסופו זה מהני לשיוכל לומר בפני נכתב ומה שלא ראה בעת שחתמו העדים י"ל שהכנת והזמנת עדים הו"ל כמו קן קולמסא. ובצירוף מה שחותמין אח"כ הו"ל תרתי חזקה אך להש"ע קן קולמסא לא מהני. (ה) אך מצד מכתב הבעל המעיד שצוה לכתוב ולחתום ודאי מהני אם יתקיים כ"י הבעל. ולשמא היה מכת' הבעל על גט אחר ע"ז ודאי השליח נאמן ואף שהריב"ש הובא בש"ע החמיר בזה יש לדחות דבריו מפי' הריב"א גבי אתיוה בי תרי הובא תוס' ורשב"א ורא"ש ולפסק הלכה בשו"ע. (ו) יבאר פלוגתת הרא"מ ובעל תומ"י לענין אם נאמן לומר הבעל עשני שליח ומינה דהיכא דיש להשליח שטר מקויים לכ"ע אצ"ל בפ"נ כו'. ובמקום עיגון ודאי יש לסמוך ע"ז ודלא כמכמ"א ש"ו סל"ג. (ז) ויבאר דבכה"ג שיש מכת' מהבעל ומבקש מאד שיתנו לה הגט מצד שכבר נשא אשה ודאי יש להקל. ולמעשה לא יכלו למצוא קיום על מכת' הבעל ולכן נשארה עגונה ויצדד שיש להקל בזה ומדחה ד' המכמ"א המחמיר בזה: