סימן רפד

איש א' הלך למרחוק מאד ועיגן אשתו יותר מז' שנים ונמצא אחד נוסע לשם רק שאינו יכול לכתוב רק כתב גימאשעכט"ש ובשם אין יודע בט"ג. השיב. דיכתוב גט בכתב הנ"ל ואף בלא ע"ח רק ליתן בפני ע"מ (נרשם. שצ"ע למה לא יהיו ע"ח ג"כ בכתב זה. והא הצריך לקמן ח"י עדים על המינוי. אך בסוף הת' משמע דלא לעיכובא וא"כ יש ליישב ד' רבינו) וליתר שאת ימנה במ"נ בפני עדים סופר ועדים והאיש הזה יאמר להם כן וגם יראה הכתב בח"י העדים שבפניהם מינוהו הבעל. וגם מינה הסופר והעדים וגם הבעל יכתוב כן להם. (א) יחקור אי רשאי למנות ב' סופרים וג' עדים כי אולי האחד ירחיק נדוד ומס"פ התקבל כתוב כל חד מנכון אין ראי' דהתם המינוי בפניהם ונעשו כולם שלוחיו ואיזה שיעשה תחלה עשייתו טוב וראי' לזה מדקדוק לשון הגמ'. (ב) אבל בנ"ד שהוא ע"י זה האיש והוא לא יצוה רק לא' מהם ואנן בדאורייתא ל"א ברירה. וראי' לזה מת' הרשב"א הובא ב"י וב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"א. (ג) מיהו אי מהני מינוי שליח שלא בפניו י"ל גם בנ"ד דכולן נעשו שלוחין ולא איכפת לן מה שלא הודיעו להשני. אך מינוי שלא בפניו לא מהני רק לכשיתרצה. ומצדד שיפרש שלמי שיגיד האיש הוא יהיה שליח לאחר שיברור ויתרצה השליח ובלהבא לא שייך חשש ברירה. (ד) יחזק סברתו דבעי' שיאמר בפי' שיהי' שליח לכשיברר ולא מעכשיו ויבאר לפ"ז איך נעשה שליח שלא בפניו ול"ח אולי חזר. (ה) ולכאורה היה אפ"ל דאף בסתם מהני וראי' מתוס' גיטין ס"ו ב' ד"ה כתב ידן ויש לדחות. (ו) יבאר דלד' רבותיו של רש"י צריך שיאמר להעדים אמרו לפ' ופ' ולא שאני ממנה אותו. וא"כ בכה"ג ודאי לא שייך ברירה ויש לסמוך ע"ז בשעה"ד. (ז) ויבאר דלס' זו צריך לומר לשנים דוקא אמרו לפו"פ כו' ולא מהני מה שיאמר לא' מיהו בנ"ד שיש גט א' שנכתב ע"י שמועה מפי הבעל ממש חזי השני לאצטרופי: