סימן רסט

על ענין הנ"ל. (א) יבאר פי' ביטול. אפס. אין אין ומזה דאם אומר דער גט איז נישט הוי כאומר גט זה אין ואפס הוא. ואם אומר ניטא קיין גט הוא כמו אין כאן גט ואינו שייך לביטול. (ב) אף את"ל דלשון נישט הושאל על דבר שנתבטל פי' היינו שנתבטל כבר אח"כ הוא נישט. אבל לא שמבטלו עכשיו. (ג) ואפשר דלשון ניטא כו' הו"ל ידים מוכיחות עכ"פ לביטול עסק דלהבא וא"כ נתבטלו גם הע"ח ומ"מ כיון שאמר כן אחר שכבר נגמר הגט חוזר ומגרש בו אף להרמב"ם. (ד) יסתפק כיון דהש"ה בודאי נתבטל ובביטול ש"ה קודם חתימת הגט אפשר דנתבטל גם הע"ח דאיך יחתמו לש"ג. (ה) מ"מ בביטול ש"ה אחר כתיבת התורף יש להקל ואפי' בטלו קודם ואח"כ חזר ומינה אותו י"ל דא"צ לצוות לעדים ולסופר שנית. (ו) מ"מ בנ"ד י"ל דביטל כללות הגט. ומחלק דדוקא בכה"ג שאמר לעדים שלא יחתמו ע"ז אמרי' לא בטלה כולה. אבל כשמבטל קצתו בפי' וניכר מאד שרוצה לבטל כולו אפשר דאף רבי מודה דבטלה כולה. וע' בסי' ר' ס"ד: