סימן רסח

אחר גמר כתיבת הגט הכעיס המסדר להמגרש ואמר האדייע האדייע נישטא קיין גט איך גיב ניט קיין גט. ואח"כ נתרצה ונתפייס וגמרו הגט. ואמר שהי' לפנים. ונתן הגט כד"ת והוא מקום עיגון קצת שהחליף. השיב. (א) יש להסתפק בלשון נישטא כו' אי הוי ביטול ויבאר דלחה"ר ל"ד לאינו גט. ולפרש"י לכאורה אין לחלק. ויותר נ' שיש לחלק. (ב) וי"ל דאף לחה"ר היכא דהוא ל' עבר אינו ביטול ויבאר דאין להחמיר משום ידות הביטול מכמה טעמים. ובהג"ה ישיג על ת' משכנות יעקב אה"ע סי' ל"א. (נרשם. והוא לעיין ירושלמי סוף יומא בפי' וחטאתי נגדי תמיד) ומצדד די"ל דלא הוי ביטול בנ"ד. (ג) ואף אם נאמר דנ"ד דמי לאומר בטל הוא הא רוב הפוסקי' ס"ל דלא מתבטל רק השליחות וחוזר ומגרש בו וכל שיש לתלות שלא ביטל רק השליחות כ"ע מודו וא"כ בנ"ד חוזר ומגרש בו. (ד) אך לפמ"ש המל"מ ב' התוס' כשעדיין לא נגמר הגט לכ"ע אינו חוזר ומגרש בו ואף דלהר"ן והרמב"ם שם יש להקל אם צוה שנית אבל יחידאי הם נגד החולקים א"כ בטל היתר הנ"ל דס"ג. (ה) הדרן להיתר דס"ב. ומ"ש איך גיב ניט י"ל דלא מבטל רק להבא היינו ע"ח וש"ה וא"כ חוזר ומגרש בו. ואף הרמב"ן אפשר יודה בזה דע"ח לא מקרי חצי שליחות. בהג"ה מסתפק אולי הוי כמו אי אפשי בו דבטל גם מה שכבר נעשה. (ו) וא"כ בע"ח כשיש ע"מ דלא הוי אלא פסול דרבנן יש לסמוך לכאורה להקל בנ"ד. (ז) מ"מ מצד רבוי הלשונות שאמר י"ל דהוי כמו אי אפשי בו ובלא נחתם כ"ע מודו דאינו חוזר ומגרש בו. (ח) ועוד דביטול ע"ח י"ל דנגע בביטול הגט וראי' לזה. (ט) ומכש"כ בנ"ד שלא צוה עוד הפעם (ומד' הרמ"ה שבטור סי' קל"ח אין ראי' אף כמ"ש הב"י). (י) מיהו בזה יש לצדד דלא בעי' צוה בפירוש רק הרכנה ג"כ סגי בע"ח כמו בנשתתק. (יא) אך בנ"ד לא הי' הרכנה רק ג"ד ולא מהני לדעת רוב הפוסקי' אך כיון שאין כאן רק חששא דרבנן יש לצדד. (יב) אך חששא הנ"ל דס"ח במקומו עומד: