סימן רמד

אשה שנק' מעריסה ציפא וכן נק' בפ"כ וכ' בהגט צפורה (לבד). השיב. (א) שי"ל דהוי קיצור השם כיון שיש ב' הברות שוות לעיקר השם ואין מפסיק ביניהם אף שיש שינוי בנקודת פ"א ודמי לאיחל מיחיאל כו'. (ב) מ"ש הט"ז בזה בסס"י קכ"ט. אפשר שהי' לו ספק אולי קובע שם בפ"ע או שהוא כינוי לשם קדש אחר משא"כ עכשיו. (ג) יבאר דאף שלכתחלה היה צריך לכתוב גם המכונה ציפא מ"מ דיעבד יש לסמוך על המקילין בשרה שרולה וכ' שרה לבד וכש"כ מהא דמהרי"ק באלי' שנק' באלי. (ד) יצדד דלא הוי אלא חששא דרבנן וא"כ יש לסמוך על המקילים. (ה) וכ"ז אם מעריסה נק' צפורה אבל אם גם מעריסה נק' ציפא יש להסתפק בזה. (ו) ובא"י שמה מעריסה דעת מהרי"ט דיכתבו גם שם העיקר ואף שהג"פ השיג עליו מ"מ בנ"ד שאם ידוע שמה מעריסה ג"כ כתבנו בס"ה דיש ספק ובא"י סמכי' ארובא דאתי' מכח חזקה. (ז) קושי' ע"ז דהא בנדרים משמע בר"ן ושא"פ דאם אמר הכינוי לא הוי כאילו אמר לשון קרבן. וי"ל דהתם בביטוי שפתים תלי'. (ח) מסתפק אולי קריאת שם תלי' ג"כ בדבור וא"כ א"א להקל בכ' שם העצם כל שלא נק' בו מעולם. (ט) לפמ"ש הרא"ש טעמא דפסול שינוי מקו"ד הוא משום לעז. ובנ"ד הא ליכא לעז. אבל לפמ"ש בת' תוד"ש סי' א' דכ"ז בשינוי שהוא רק מדרבנן אבל בשינוי גמור הוי מזוייף מתוכו וא"כ בנ"ד פסול אף דליכא לעז. (י) ממהריב"ל בענין גרשון גרשם משמע דכל דליכא לעז אין שום פסול מדאורייתא וגם מדרבנן יש להקל לפעמים. וקושי' ע"ז מנפאתה תפאתה ויש ע"ז ג' תירוצים. ולב' תי' יש להכשיר בנ"ד אבל התי' הג' הוא עיקר. (יא) ויש לצדד עפמ"ש בש"ע ס"ז שהולכין אחר המנהג ומסיים שלא הקיל בזה למעשה: