סימן רטז

אשה ששמה רשיא והסופר טעה וסבר ששמה ראשיא בקמץ ואחר חתימת העדים נודע ששמה רשיא. השיב. (א) משום א' על נקודת פתח אין קפידא אך הא כוונתו לשם ראשי' בקמץ. א"כ הוי כמו נתכוין לשם אחרת. וה"ה יש להסתפק בזה אף אם הי' כותב רשיא. (ב) להסה"ת דס"ל דשינה שמו הו"ל כלא לשמו א"כ ע"כ בכוונה תלי'. וה"ה בנ"ד. ולד' הרשב"א דטעם הפסול משום קלקול ספירת דברים. א"כ י"ל דאין הכוונה פוסלת (ג) ואף לד' הרמב"ן שבר"ן ר"פ כל הגט ג"כ יש לצדד אך דבריו צ"ע. (ד) מד' תה"ד סי' רל"ג נ' דס"ל כד' הרשב"א (ה) ויבאר שזהו מחלוקת הראשונים בהא דגיטין פ"ב גבי תנאי דחוץ דלהרשב"א ב' רס"ג מוכח דפסול. ולד' העיטור והר"ן שם וכ"נ ד' התה"ד כשר (ו) ואפ"ל דגם לדבריהם פסול. ומצדד דסגי בהעברת הקולמס לשמה: