סימן רו

אבי האשה הי' כינויו בער ושם הקדש שלו א"י וא"א לברר רק ע"א אומר ששמע מפי א' שיודע שהי' נק' דוב. וכתבו כן בגט. השיב (א) לכאורה כיון דאשה וקרוב נאמנים. א"כ ה"ה עמפ"ע כמ"ש הח"ץ סי' קמ"א. וקושי' ע"ז דהא במלדעל"ג אשה נאמנת ועמפ"ע אינו נאמן כמ"ש התשב"ץ באריכות בח"א (ב) ולהריב"ש סי' קפ"א קפ"ב דגם אשה אינה נאמנת מה"ת בזה א"ש. ומשמעות הפוסקי' כאן דע"א נאמן מהתו' במלדעל"ג. וא"כ פסקי הש"ע סותרין למ"ש בחו"מ סי' ל' ומ"ט ורפ"ד. ולפי מה שחילק התומים דאין כו' מדלעל"ג שוים. א"כ בנ"ד אפשר יש להחמיר (ג) מתרץ קושי' הנ"ל. ומחלק בין מלדעל"ג ובין גילוי' מלתא דעדיף (וע"ל סי' רע"ד ס"ד ה') ובהכי ניחא פי' הרי"ף בהחולץ ל"ט וכ"ד התשב"ץ סי' פ"ג אלא שמחלק בפי' גילוי' מלתא דלהרי"ף פי' שאינו שייך לאיסורא עדיין (ד) קושי' על פי' הרי"ף מקדושין ס"ג סע"ב ולפ"ד ס' המקנה שם דהאב מעיד כן אחר שכבר עבר. א"כ י"ל ד' הרי"ף דאיירי שאמר קודם אבל אין כן דעת הב"י ומהרי"ק ועוד פוסקי' שוב מדחה ד' המקנה ממ"ש התוס' והרא"ש שם בקדושין. (ה) ומה שהכריחו להמקנה קושי' הפנ"י על הרמב"ם פט"ז דסנהדרין לק"מ. (ו) ומה שהביאו ראי' לזה ודימו זאת לאיש ואשה שבאו ממדה"י ל"ד דהתם הי' מעשה ואתחזק ל' יום. משא"כ דבור האב (ז) ומש"ע דאפי' היא עצמה אמרה ג"כ אתחזק מנ"ל הא די"ל דוקא אמירת שניהם (נרשם. והוא לעיין לעיל סי' ר' סס"ח) והרבה ראי' לזה ומש"ע והכי קיי"ל דבע"א אומר מת כו' אשתמיטתי' תוס' חולין צ"ז א' (ח) ומשם בארה להקל בנ"ד: