סימן ר

איש נקרא בפ"כ בפניו בערא או בעריל. ומי שמכנהו בשם ר' קוראו ר' בער. לתו' עולה בשם דוב לבד. וכן נכתב. וגם אנשי גילו אינם יודעים משם אחר. ובתו אמרה שנק' דוב זאב. ואביו אמר במסל"ת אחר הגירושין (ע' ס"ג וס"ח) שמעריסה קראו אותו וואלף בער וכן קראו אותו לפעמים בהיותו דר במחוז אחר. ובהגט לבתו כתבו בת בער דמתקרי דוב זאב. השיב (א) יחקור אם די ב' בער לבד. התוס' והרא"ש פ' השולח ס"ל דחניכא שהכל קורין בה די בה לבד. אבל אין לזה הכרח ע"פ גי' רש"י שם דפ"ז סע"ב וכן לפי' ה"ג בענין וכל שום. (ב) מ"מ בשם האבות י"ל דלכ"ע סגי. (ג) ולפ"ז שם דוב זאב א"צ לכותבו רק ממנהגא. וא"כ כשהשינוי קל יש לסמוך על המכשירין (וע"ל סי' ק"ץ וסי' קצ"ד) ובפרט שי"ל שכדין עשו. דכיון דשם זאב נשתקע מה"ד לאחרו כמ"ש הד"מ סקי"ט והס"ש בשם כרמי. (ד) מהרי"ו בסי' קפ"ב ס"ל ג"כ כן להקדים העיקר ולכתוב דמתקרי על הב' אם הם שמות מחולקי'. ובנ"ד כיון ששם דוב נחלק א"כ גם זאב הו"ל שם בפ"ע לד' הס"ג והתו"ג. (ה) בתה"ד סי' רל"ד משמע דגם בלא דמתקרי יסבול הפי' כמו עם דמתקרי ולהב"י גם ד' מהרי"ק כן וכ"ד התו"ג. לכן בנ"ד כשר. (ו) ואף שיש חולקי' ע"ז עכ"פ לא גרע מלא נכתב כלל. וכמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סק"ג. וכ"ש בנ"ד דשם בער יוכיח (וע"ל ססי' קצ"ז). (ז) בת' ב"א סי' פ"ה פסק ג"כ כמש"ל בס"ג בפי' ד' הה"מ ושכ"ד גדול א' בת' רמ"א סי' פ"ד. וא"כ יש להקל בנ"ד ובפרט שכבר נשאת. (ח) מ"מ למעשה קשה לסמוך ע"ז. אך בנ"ד יש עוד ב' טעמים א' שאין אבי' נאמן לאחר שנשאת. (ט) ודמי לדין המשנה פ' הזורק לאו כל הימנו כ"ש הכא. מהגם שהגיד דבריו בלי שום חקירה. (י) טעם הב' עפ"ד ר"י בעהתוס' ואפי' לפמ"ש התה"ד סי' רכ"ח (וע"ל סי' קצ"ז) מ"מ בנד"ז דעכ"פ אינו אלא מדרבנן גם הוא יודה (יא) ואף שס' זו במחלוקת המהרי"ט ומהרח"ש שנוי' (ע"ל סי' קצ"ד) בנ"ד גם הם יודו ומסיק להקל: