סימן קנט

חרשת גמורה נשואה לאיש ובהיותו שכ"מ ולא שפוי בדעתו ולא הי' אפשר לבודקו כד"ת ומדוחק גדול השיב פ"א הן. ובעת הנתינה מחמת שלא הי' בידו כח המישוש נענע אחר בידו עד שנפל הגט ליד אשתו. והנה היא זקוקה לנשוי. השיב דמצד שהי' חרשית אין שום ס' להקל. וע' בחלק א' סי' ל"ה. (א) אם זה האיש המנענע הי' מאותן ששאלו להשכ"מ י"ל דנעשה שלוחו. אף שלא נתכוין השליח לזה ומפלפל בד' השט"מ ב"מ ד"י סע"א. גם לא בעי' שיאמר ידך כידי כו'. ועוד דגם רמיזה סגי בחרש ונ"ד לא גרא מרמיזה. (ב) אך אם לא הי' רק במעמד השואלים צ"ע מגיטין ס"ז משמע דלא מיעט כולם רק בשמנה [נרשם והוא לעיין סס"ג]. אך י"ל דלא הוי רק ג"ד וצ"ע אי מהני. מחולין י"ב לק"מ דשם יש קפידא. ויש לצדד מדסמכי' אאומדנא גבי שכ"מ. (ג) יכריח דלא למעוטי השאר קא אתי במכש"כ ממ"ש הב"ש סי' קמ"א סקס"ב ומנכתוב והרכין. (ד) ואי משום שלא הי' אפשר לבודקו גם בעת הציווי אין לחוש דבשמיעת קולו א"צ בדיקה להירושלמי ואפשר דאין חולק ע"ז עכ"פ בגט חרשת. (ה) אך כשלא הי' שפוי ממש בעת הציווי א"כ לשא"פ (דלא כתוס') הו"ל כישן ואינו גט. (ו) הגם שיש לצדד אבל אין לסמוך ע"ז. והנה מהמשנה ר"פ חרש משמע דבקדושי חרשית אף שנשתטה אח"כ מוציא ואין חילוק בין א' מהם חרש או שניהם. אך י"ל דשוטה גרוע כפרש"י רפב"ת דשבת וי"ל דאין הגט שנתן כשנשתטה מועיל לחרשת וכמו קטנה וחרשית יבמות ק"י. (ז) ואף אם נאמר דהשאלה הוי כאחרים עע"ג ומהני לר"מ אף בתורף מ"מ לגרש ל"מ דבעי' שיוציא לרצונו. ועוד דהתם עושים מעשה ע"י. והכא רק דבור. (ח) ומצדד דלא הוי שוטה ממש (וע"ל סי' קנ"ג) א"כ לא גרע עכ"פ מחרש. (ט) ומכש"כ בנ"ד שלא שמעו ממנו שום דבור של שטות י"ל דגיטו גט. קושי' עמ"ש ס"ח דקורדייקוס הוי כחרש מהא דר"כ חרש המדבר מתוך הכתב ומתרץ: