סימן קנג

באחד שגירש. והעידו אנשי עיר מולדתו שדיבר כמה פעמים דברי שגעון וגם עשה מעשה שטות. אך העיר שגירש שם ושהה שם ג"ח אומרים שלא ראו ממנו כלום עניני שטות. השיב (א) לד' הרמב"ם משום דבר אחד נקרא שוטה וכ"ד הסמ"ע ושזהו דעת ר"י וגם ר"ה מודה. והא דבעי כולהו משום דאל"כ י"ל שאינו שוטה אפי' בד"א וכמ"ש הטו"א. אבל ד' התוס' הוא דמסתמא הוא שוטה גם בשא"ד אבל אם נתברר שהוא חכם בשא"ד אינו שוטה גמור (וע"ל סי' קנ"ט) וראי' מקושי' הגמ' ה"ד אי דעביד כו' (וע"ל סי' ק"ס). (ב) סתי' בתשו' זכרון יוסף חאה"ע ס"י. והיוצא דלר"ש דוקא באחד מהד' דברים ולהרמב"ם אפי' בא' משע"ד. (ג) ויש לצדד דפלוגתא דר"ה ור"י הוא כעין פלוגתא דר"פ ור"ז ב"ק ל"ז. וא"כ כיון דר"ה כר"פ א"כ י"ל דר"י כר"ז ודוקא מהסתם אבל לא אם נבדק. (ד) וא"כ מאחר הא דשוטה אינו יכול לגרש הוא משום שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו. א"כ משום ד"א ל"ח אין לו רצון. וסיוע ע"פ הירושלמי. (ה) ומכש"כ בנ"ד דהד"א הוא בשא"ד וסתי' ד' הנו"ב בתשו' בס' אור ישראל. (ו) עוד צד להקל דבמקום שגירש לא ראו סי' שטות. וא"כ שמא נתרפא. ובכה"ג לא ראינו ראי' אף להש"ג רפ"ז דב"מ וכהא דאיסי בן יהודא ס"פ האומנין. (ז) הא דמשנה נדה ז' י"ל דהתם ר"א מכחיש. ועוד צד להקל דהא לא ראו רק פ"א ולד' הרמב"ם דמחמיר בד"א משא"ד הלא ס"ל דבעי' דעתו משובשת תמיד וממ"נ לא הוי שוטה ומה שדיבר כמה פעמים ל"ד דבור למעשה (נרשם. והוא שצריך לחלק בין הך למש"ל ס"ה לסתור ד' הנ"ב) ועוד דרוב דבריו הם כפקח גם י"ל דלא שייך אתחזק בדבור אם שהה בנתיים זמן רב ומסיק להקל: