סימן קמה

מפתחות

איש א' עיגן אשתו והלך למרחקים ופעלו ממנו שיצוה לכתוב ג"פ לאשתו וכן עשה וצוה לסופר לכתוב וכתב לעדים לחתום. והסופר לא כתב אז וכעת הוא בריחוק מקום מהע"ח שיחד הבעל. אם יש תקנה שיכתוב הסופר הגט ושיושלח עי"פ להע"ח ויחתמו עליו ויחזרו וישלחנו להסופר שהוא ג"כ הש"ה והוא יתננו להאשה ואם לא נעשה כך קרוב שתשאר עגונה. השיב (א). לכאורה צריך הסופר עדים על מינויו דהמ"מ סובר דל"מ הודאת הבעל. והוי ס' מגורשת. אך המחנ"א חולק עליו ומפלפל בזה ומסיק דהכא הבעל מהימן וכיון שהמינוי הי' פא"פ רק ההודאה בכתב מהני בבע"ד עצמו. אך לשון פון מיינט וועגין כו' צ"ע אם הוא לשון שליחות. אמנם מצד השט"כ שיש בידו שמינוהו בפני ג' אף שאין יכולים לקיים חתימתם יש לסמוך עמ"ש הב"ח ס"ק ל"ח. ומ"ש התו"ג דבעי' שנכתב מדעתו הוא ד' הרמב"ן והרז"ה. אבל לד' הרי"ף והראב"ד כשיוצא מת"י אחר נקרא שטר אף שמסרו שלא מדעתו. וכ"ד הרבה פוסקים. גם י"ל דאף לד' הרמב"ן יש להקל עפמ"ש הר"ן סנהדרין כ"ט כיון שאין לו נזק אמדי' דעתו. ועוד כיון שהיו ג' הוי ב"ד ולא בעי' מפיהם. ועוד שהבעל חתם למטה. (ב). ע"ד מינוי העדים בכתב לפ"ד ת' מהריב"ל ח"ג ססי' צ"ג דהוי ס' מגורשת. יש להקל בנ"ד עכ"פ לענין מינוי ע"ח דהוי דרבנן כשיש ע"מ ודלא כתו"ג סי' ק"כ סק"כ. ומה שאין רק חתימתו אין לחוש וכמ"ש בב"י חו"מ סי' מ"ה ב' הרמב"ן וע"ל סי' קמ"ז וסי' רס"ז. (ג). ע"ד שהע"ח הם במקום אחר ולא יהיו בעת כתיבת הגט יש להקל במקום עיגון. ומה שלא שמעו המינוי מפי הבעל להסופר. אין לחוש דבע"ח כשר עמפ"ע כמ"ש בנה"מ סי' כ"ח סק"ז. ואף לדעת הפוסלים היינו דוקא הציווי על חתימתם. ועוד הא הבעל כותב שמינה אותו והבע"ד לא נקרא עד וצריך להושיב ב"ד ויעידו בפניהם שזהו כתב הסופר וישלחו להעדים. אך אם לא יכירו ח"י הב"ד צ"ע [עוד שם ממהדו"ק]. (ד). מה שלא עשה כן ש"ה ובהרשאה כ' שקב"ח שלא לבטל וזה גרוע לד' הב"ח. מ"מ במקום עיגון יש להקל ודלא כשבו"י ח"א סי' קי"ד. (ה-ו). ויכתבו זמן הכתיבה כמ"ש בשבו"י סי' קט"ו וכן מקום הכתיבה ובסופו יוכתב גיטא דנא איכתוב במק"פ ביום פ' ואחתום במק"פ ויכתבו יום החתימה. (ז). ע"ד מה שיושלח עי"פ לכאורה אין חשש (ע"ל מסי' רע"ד ולהלאה) עו"ש השגת דודו הררי"ל ז"ל ומה שהשיב רבינו ע"ז: