סימן ו

שאלה מהרב רל"ש מדובראוונא האשה נקראת כאן בפ"כ טובא ובמקום האשה הגיד השליח שנקראת בפ"כ חי' טובא. והי' סבור הרב הנ"ל שהוא שם עריסא. והי' פשוט בעיניו לכתוב חי' טובא דמתקריא טובא. ואח"כ כשבא לבית הבעל שהי' ש"מ הגידו לו ששם חי' הוא שם מחמת חולי. ונתהווה לו ס' בדבר אם לכתוב ב' השמות בלא דמתקריא. ואח"כ על שם עריסה דמתקריא. או לכתוב חי' דמתק' טובא והגיד לו השליח שהי' ממגידי תהילים שהמנהג במקומם שלא לעקור שם הראשון כ"א לצרפו לשם הראשון בשעת ברכת השם. וא"כ הלא מבואר בספרי הגאון ר"ז מרגליות בנק' בשניהם בפ"כ אף במקום שדרך המצלאין לעקור שם הא' לגמרי ג"כ יש לכתוב שני השמות בלא דמתקריא להב"ש ולהרמ"א עכ"פ בדיעבד כשר. ובמקומות שאין עוקרין שם הא' רק מצרפי' אף שהוא רק בענין דלא נשתקע שם דמ"ח כותבין שניה' בלא דמתקרי'. ובנ"ד שיש תרתי למעליותא. בודאי נכון לכתוב כן לכתחילה וכן כתוב חי' טובא דמתקרי' טובא. הבעל נק' יהודה וחותם א"ע יהודא בא' אינו נכון לדעתו דברי הכנ"י וכתב כדעת הש"י ובנידן שם טובא אינו יכול לעמוד על דעת הט"ג בכאן ובלקו"ש סעי' ט"ו ושם בת' אין זכר למו אם לכתוב בא' באמצע. ועוד שהסופר השמיט בתיבת דיתיהוייין היו"ד שלאחר התי"ו ויצא ג"כ בהכשר שאין זה אלא מנהג לכתוב. ועוד שנעשה נגיעה מן ו' של ותרוכית אל הכ' ויצא הדין ג"כ שיכולים לתקנו קודם החתימת עדים ועפ"י ציווי הבעל והכל עפ"י תשובת רבינו הגאון שי"נ: