סימן א

דברים שנכתבו בשם רבנו

בעזהי"ת ד' וי"ו טבת תקצ"א לפ"ק לאדמו"ר שי'. ע"ד קדושי קטן אשר הורני כ"ק בהיותו פה מחנינו בקיץ העבר להצריכה גט מטעם זכין לקטן. ואשר יש בזה חשש קדושי תורה ממ"ש הרמב"ם פ"ב מה' סוטה ה"ב. וגדולה אשת קטן אינה ראוי' לשתות כו' אלא יוצאת בלא כתובה. מדיוצאה מבעלה משמע דאסורה לבעלה כסוטה דאסורה לבעל משמע דקדושין הוי דאורייתא. וע"כ צ"ל דמיירי כשאביו קידש לו אשה. וכמובא במהרי"ט חא"ה סי' מ"א:

הנה זהו ד' ר"י בר ברזילי שבתשו' מהרי"ק סי' לא המובא בב"י סי' מג. ותמה עליו (וגם הובא במ"ל פ"ו מגרושין ה"ג). ולכך לא הביא דבריו בש"ע ובאחרונים שם. ולדבריו ק' מאי קא מתמה בגמ' קדושין (יט.) א"כ מצינו אישות לקטן. והרי מצינו אישות לקטן כשאביו קידש לו אשה. וגם מ"ט מסיק התם דאינו יכול לייעד לבנו קטן הרי זכין כו':

ואף אם נאמר דרק מדרבנן יש לו זכי'. מ"מ גם בזה צ"ע. הרי חוב הוא לו שהרי נאסר בקרובותיה. וגם נתחייב בשאר כסות ובכתוב'. שהרי כותבים הכתובה קודם החופה ונתחייב בה. וכ"ש לדידן דאיכא חר"ג שלא לישא על אשתו ודאי חוב הוא לו (ורי"ב ברזילי מיירי באשה שאין לה קרובים. וקידש לחוד בלא חופה ונשואין. ולא נתחייב אז בחיובי הבעל לאשתו ושפיר הוי זכות. אבל בנ"ד דחוב הוא לו לא קאמר ריב"ב):

ועוד דעד כאן לא קא' ריב"ב אלא כשאביו נתן הקדושין (וכ"ה במהרי"ט שם להדיא בלשון השאלה). אבל כשהקטן בעצמו נתן הקדושין רק שאביו עע"ג אין בו חשש קדושי תורה אפי' לריב"ב (דל"ד לקדושי קטנה דסי' ל"ז ס"ז שכ' רמ"א יעמוד האב אצלה כשתקבל. דהתם התורה זכתה קדושי בתו לאב. ולכן יכול לומר צאי וקבלי קדושך דהוי כאו' תן מנה לפלוני ותתקדש בתי לך. וכמ"ש התוס' קדושין (יט.) ד"ה אומר כו'. אבל בקדושי בנו אין לאב שום זכי'. ולכן אף אם אמר לבנו מאי הוה. ומעשה קטן עצמו אין בו ממש). וקדושין דרבנן לא תקנו לקטן. וכ"כ בת' ב"י סי' ס"ט על קטן שקידש אשה במעמד אביו וז"ל. שאם הי' מקום תורה לא הי' מסתפקים בזה:

ומ"ש חכם א' מרמב"ם פ"ב מה"ס. ד' הרמב"ם נמי מתפרשים כד' הברייתא שם קידושין (יט.) אליבא תירוצא דר' אשי דקמ"ל בבן ט' שנים הבא על יבמתו. וכבר האריך בזה בת' נודע ביהודה ח"א סי' ס"ב ס"ג וס"ד עש"ב:

ואין לומר להצריכה גט לחומרא מפני שיצא הקול שהיא אשתו. ושאין הכל בקיאין בשני גדלות. וכ"מ בנ"ב סי' ס"א חלק אה"ע. חדא דבנ"ד דבהפרדו ממנה הי' פחות מי"א שנה. וגידולו קטן. ואינו נראה כגדול. ליכא למיחש להכי. ותו דא"כ (דגיטה לא הוי גט גמור וכשרה לכהונה) נמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. וכמ"ש בר"פ החולץ ד' [לו. א] ובר"פ האשה בתרא ד' [קיט. ב]:

וכבר כתב בשו"ת שבסוף ס' תורת יקותיאל שהסכימו בהיתר זה כמה ב"ד שבישראל. ועוד הרי גדול שבאחרוני' אדמו"ר הג' ז"ל נ"ע בתשובותיו הורה הלכה למעשה (אפי' בשנת הי"ג) להתירה בלא גט. מכלל דלא חש לד' ריב"ב. או דכשהקטן בעצמו קידש גם ריב"ב מודה. וגם נראה מתשובת קדשו דלא חיישינן להחמיר בהא. וכבר עשו ג"כ מעשה בזה בק' מאלאסטאווקא שיצא בלא גט:

ובהיות שבנ"ד בקושי להשיג ממנו גט. שמבקש סך מסויים. ע"כ ימחול נא כ"ק להשיבני דבר ביד מוכ"ז במכי"ק איך להתנהג בזה: