סימן לב

הטוענת שבעלה אין לו ג"א. ותחלה הודה הבעל. ונתפשרו שידורו ביחד. ואחר שנה טוענת האשה כמקדם והבעל מכחישה:

נ' שכיון שמתחלה הודה הוי אומדנא קצת דגם עכשיו אומרת אמת. והרמ"א בקנ"ד ס"ז פ' דביש אומדנא נאמנת לכ"ע. וכ"ש שהש"ך פסק כדיעה ראשונה בש"ע שם דנאמנת בלא"ה. אלא דאין כופין על הגט בשוטים. רק א"ל שאם לא תוציא מותר לקרותך עבריין וכמ"ש בש"ע סכ"א שם. ואם תובעת כתובתה אינה נאמנת. ע' רא"ש סוף נדרים. ואם אינה תובעת כתובתה נוטלת עיקר כתובה. כמו בשמים בל"ב למשנה ראשונה. ה"ה באינו יכול לשמש למשנה אחרונה. וכ"ה בת' רמב"ן סי' קמ"א. אבל תוס' אין לה דלא כ' להן ע"ד למישקל ולמיפק. כתובות נד ב:

ולענין מתנה שנתן לה בכה"ג שאי"כ לשמש. נ' דא"צ להחזיר כמ"ש בש"ע צט ס"ב וב"ש שם סק"ו דכשאינה מורדת די. דלא כחמ"ח סק"ז דמתנה כדין תוספת. דמנ"ל הא. וכ"ש בנ"ד של רי"צ[...] באי"כ לשמש אי"כ לומר אדעתא דתימא לי שאגרשך לא הקנתי. שהרי ידע שנשאה מתחלה שידור עמה כדכ"ה. אך עכ"פ במתנה שנתן לידה במזומן ה"ה שלה. וחיבת ביאה קונה לא שייך לומר רק במה שכתב ולא במה שנתן במזומן:

ומה שאביה חייב להבעל אי"כ לעכב הגט עד שיסלק לה. ע"ד שא' בפ' לא יחפור כיון דאילן למיקץ קאי לכן כשיש ס' קוצץ ואינו נותן דמים. וה"נ ודאי לגירושין קאי. אף אם נאמר שיש ספק בחזרת המעות. ואעפ"כ החפץ שיש תח"י ממתנת בעלה בעין. ראוי שתחזיר: