סימן ל

על מינוי הסופר לכתוב. ושיבקש עדים ויחתומו על הגט. צריך לחתום המומר בעצמו ויקיימו ב' עדים שיהי' חתימתו ניכרת. וגם על האגרת שכותב להעדים יחתום המומר ויקיימו כנ"ל:

הטעם שהקיל רבינו ז"ל בשעה"ד שיאמר הבעל להסופר בפני ב' עדים כתוב גט לאשתי פב"פ במקום פ' ותבקש בשמי לשני עדים פו"פ ממקום פ' שיחתומו על הגט. וגם יכתוב להם כתב בקשה שיחתומו על הגט הנ"ל. ומהני במקום עיגון. הוא מפני שמינוי הסופר הוא מפא"פ בפניו. רק מינוי העדים. כיון דע"ח הוא רק מדרבנן. סמך במקום עיגון על ב' התירים. כת"י וגם באומר אמרו. שהרי יש מקילין באומר אמרו לחוד אפי' בסופר כמ"ש בתשו' המתחלת הנה דעת הרש"ל כו'. וגם יש מקילין בכת"י לבד כמ"ש הג"פ. ונהי דעיקר בתרווייהו להחמיר. מ"מ לכל הפחות שני ספיקות גדולות הם. בכל א' פלוגתא דרבוותא. ובדרבנן אפשר להקל בכה"ג אף שיש חזקת איסור א"א. כמ"ש תשו' שב"י הל' גטין סי' קטו:

ומהני אף שאומר רק לסופר. שהוא עד א'. אמור לפו"פ ויחתומו כו' (ע' ריב"ש סי' שצ"ג שהחמיר בזה). אלא שיש להביא ראי' להקל בזה מקדושין (כג:

) דכיון דהסופר ישנו בתורת גטין מצי להיות שליח לומר לעדים לחתום. רק שלזה האחד צ"ל עדות בכתב שאמר לו כן אמור לפו"פ:

ונראה דצריך להושיב ב"ד שיכירו ח"י העדים. או שיעידו העדים בפניהם אח"י העדים. ואז יאמרו הב"ד להעדי חתימה שיחתומו. כמו שאמר להם אותו האחד שליח הבעל שהגיד להם שיחתומו: