סימן כח

גט מומר ממדינת סיביר שכתב בו וכל שום דאית לי'. והי' מקום לפרש בלשון הגט כאלו אומר אנא יעקב מגרש אותה ועוד אחר ומנו וכל שום וחניכה דאית לי'. הוא ג"כ מגרש אותה. או אפשר שמוכח מתוכו שהוא ט"ס כיון שכל שאר לשון הגט הוא לשון יחיד א"כ אין לטעות ששניהם מגרשים אשה זאת. עי' תשובת הרא"ש הנ"ל:

תשובה:

אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל בפ"ד מה"ג גבי הני דקדוקי. ודין. לימהך. למחך. ואיגרת. דפסול. היינו משום שאם באמת היתה כוונתו לזה הי' הגט פסול או בטל. כמו שפירש"י ועיי' פי' הרמב"ם ורי"ף באיגרת. לכן אפי' מספיקא אם הי' כוונתו כך אעפ"י שהוא ספק הרחוק קצת חיישינן אעפ"י שאין הבעל מערער. מ"מ חיישינן מחומרת גיטין והיינו התם דווקא משום דבוודאי יש פיסול. וכן די תיהויין מכוין לנשים דעלמא ולא לה וה"ל וודאי פיסול. וכן לפי' הרמב"ם שמגרש לשניים אחרות ולא לזו. משא"כ הכא אף את"ל שנתכוין שהוא מגרשה ועוד אחר ומנו וכל שום כו'. לא מצאתי בזה פסול גמור מדינא. דמה בכך. עכ"פ הוא מגרש אותה. ול"ד לב' נשים שאין מתגרשות בגט א' (גיטין פ"ח.) וה"ה ב' אנשים לאשה אחת דכתיב וכתב ולא וכתבו. דהתם השתי נשים ישנן ממש בגירושין ששתיהן נשיו. אבל הכא באמת רק א' מגרש והשני לאו כלום עביד רק י"ל דהוי כמו חוכ"א. וא"כ ה"ל כמו למח"ך. ועכ"ז לא דמי כמ"ש המכמ"א שם דהתם כ' בפירוש למחך שכותב הגט רק לצחוק. משא"כ כשכותב דברים של צחוק בהגט מנ"ל שיהי' בו סילוק גירושין מחמת זה. עפ"ר בסי' קכ"ו סס"ק מ"ו שכתב וז"ל עוד כ' הרא"ם דכל שינוי דלא משתמע מיני' סילוק גירושין אף שהבעל מערער ליכא למיחש בהו וזה ברור עכ"ל. גם בלא"ה זהו חששא רחוקה מאוד לומר דנתכוין שעוד א' מגרשה וכיון שכן אפי' לדעת הרמב"ם אין ללמוד זה לפסול מהני דקדוקי' דאביי ודין. ל"י מה"ך:

אמנם כ"ז רק לפלפולא בעלמא. אמנם לדינא אף גם אם אין זאת הרי גם בהני דקדוקי דאביי דעת הרבה גדולי הראשונים דכשלא ערער הבעל הגט כשר. ומה שחשש כת"ר שמא בנידן זה שהוא בתורף הגט גם הם יודו להרמב"ם לפסול הגט. לענ"ד מוכח מתשובת להריב"ש גבי הדרה (סי' נ"ז) דלא מחלקינן בהכי שהרי שם עירו ועירה לדעת האומרים דמעכב אם לא כתבו הוא וודאי בכלל תורף. ועוד דאפי' שם אביו כתב הרשב"א בתשובה הובא בב"י סי' קכ"ה דכשכתבו הוא תורף אף דאם לא כתבו כלל כשר. וכש"כ שם עירו דמעכב אם לא כתבו. ועוד דהא בשינה שם עירו תנן בהדיא דהולד ממזר ובשינה שם אבי' הוצרכו ללמוד משם עירו. וכ"כ מהריב"ל ח"ג סי' ס"ט דשם עירו הוי מתורף לכ"ע ואעפ"כ כ' הריב"ש דכשיש בשם עירו ב' משמעות יש להקל. שאפי' החולקים אהרמב"ם גבי הני דקדוקי דאביי כו'. ואפי' אם רובא דעלמא יפרשו הפי' שהוא שינוי כו' הקיל. יעו"ש וכש"כ בנד"ז. ועוד דגם ודן הוא ג"כ תורף הגט לסברת הר"ן. אך לכאו' יש להשיב עוד דהא כ' המכתב מאלי' ש"ב ססי' ו' בשם הרא"ש וז"ל דווקא בהני דקדוקי דאביי שיש בו משמעות ב' ענינים בא' לשון גירושין ובהב' לא משמע. בכה"ג הוא תלוי בערעור הבעל. אבל בדבר שאין לו רק משמעות א' והוא לפסול אפי' אין הבעל מערער פסול. וסיים המכמ"א שהדבר פשוט עכ"ל. וא"כ בנ"ד הרי כמו שאין לו רק משמעות א' והוא לפסול. דא"א לפרש כאן על הבעל תיבת דאית לי"ה כיון שהוא המדבר (ותיבת לי"ה הוא נסתר). אמנם ז"א מוכרח די"ל דאית לי' דקאי על השם. ר"ל השם יעקב יש לו כמה כינוים כמו יעקיל וכה"ג. אך תיבת וכל שום הוא דוחק לפ"ז דהל"ל רק וכל חניכא. אך גבי הדרה ג"כ הפי' שלהקל הוא דוחק גדול ואפי"ה הקיל הריב"ש וא"כ שפיר שייך ל' נסתר דאית ליה דקאי על שמו. ועי' בתשובת גא"ב סי' ג' משמע דיש מפרשים דהמכונה קאי על השם (עיי' נ"ב מהד"ת סי' קי"ט שדחה זה שהרי לאשה קורין המכונה בקמ"ץ כמ"ש ד"מ סי' קכ"ט אות כ"א. וכן דמתקריא כו' משמע דקאי על האדם ולא על השם. וכ"כ ב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"ד שהשם מכונה כך לא האדם א"כ כמ"כ נימא כאן. ולפ"ז יש כאן ג"כ שני פירושים. ועוד דאפי' ליכא פירוש אחר ע"כ צ"ל דהוא ט"ס וכמו שהקיל בש"ע סי' קכ"ו סעי' ך' (ודווקא בגוף שמות הבעלים ולא בכה"ג) משום דלומר דוכל שום כו' הוא עוד איש אחר ששמו כך הוא תמוה וזר ולא נשמע שם כזה ועיי' בפוסקי' גבי נפאתה ותפאתה. שי"א דאינו חספא אא"כ יש אשה שנק' תפאתה. ואפי' להחולקים י"ל דיודו בנידן זה וכל שום דאית לי' שידוע שהוא מנוסח הגט ולא יתלו כלל שהוא שם איש אחר כיוון דליכא כלל שם כזה בעולם. ולומר דאין כוונה ששמו כך רק וכל שום דאית לי' למגרש השני. א"כ עיקר שמו חסר מן הספר וה"ל כמאן דליכא מגרש שני. כדאי' גיטין (כ') הא בעינן שמו כו'. ועוד דאם נפרש ועוד אחר מגרש ומנו וכל שום כו' לא יתיישב מ"ש אח"כ בן פ' וכו' שידוע שהוא אביו של יעקב המגרש. כללא דמילתא שהוא פי' רחוק ביותר. ולכן יותר יש לתלות בט"ס שיש במה לתלות מפני שכן ראה בס"ג. משא"כ גבי דקדוקי דאביי אין רחוק כ"כ שיכוין לקלקלה אם דין הוא בי' רק שינוי הלשון. אבל שיהי' איש א' ששמו וכל שום כו' הוא כמעט דבר שא"א ול"ח לזה. ולכן יותר יש לתלות בט"ס אפי' ליכא פירוש אחר ועדיף משני פירושים. וכש"כ שיש לפרש דאית לי' קאי על השם כנ"ל. וא"כ אף שהוא מתורף הגט יש להקל לדעת כל הפוסקים החולקים על הרמב"ם עכ"פ. וכמ"ש הריב"ש. אלא דא"כ אנו אין לנו להקל רק בשכבר נתגרשה דבכה"ג הקיל הג"פ ס"ק ע' לסמוך ע"ד החולקים על הרמב"ם ולא לתנו לכתחילה אפי' במקום עיגון. וכ"ד המכמ"א (אך הפר"ח מקיל סתם במקום עיגון ולא חילק כ"כ). אלא דוודאי י"ל דדוקא בדברים המפורשים בגמ' כמו ודין כו' וכה"ג הוא שהחמירו כ"כ. משא"כ מה שאנו חוששין לסברתינו די לנו להחמיר בזה שלא במקום עיגון גמור אבל בעיגון גדול כנד"ז יש לסמוך להקל שתתגרש לכתחילה. אף את"ל שנראה לנו שהחשש הוא כמו בהדקדוקים שבגמ'. כיון שיש פנים לפרש להקל יש להקל בהו טפי מבדקדוקים שמפורשים בגמ' דהכי מוכח להדיא מענין כ' מינאי ביו"ד אחר המ"ם. דכ' בתשו' מהריב"ל להחמיר בזה כמו בכל הדקדוקים דאביי. כי יש לפרש שהגט הוא מאיש הנק' ינאי ולא מהבעל. ואפ"ה למסקנא הקילו בזה טפי מדקדוקים דאביי כיון דאין הדקדוק מפורש בגמ'. ועוד דהה"מ מפרש דבדקדוקים דאביי יש פיסול משום כל המשנה ממטבע כו'. וז"א שייך בדברים שלא הוזכרו בגמ'. כש"כ לפמשנת"ל דגם להרמב"ם יש לצדד להקל בזה. א"כ יש להקל לדידן שתתגרש לכתחילה במקום עיגון כזה. ועוד נ"ל ראי' להקל מהא דפסק בש"ע ססי' קכ"ו סל"ב אם כתב בדלא אניס במקום בדלא אניסנא כשר אעפ"י שהוא ג"כ לשון נסתר ממש כמו דאית לי' וכ' הג"פ ס"ק פ"ג משום שכדי שלא לפסול הגט אנו מצדדים לפרש דבדלא אניס חוזר לנפש"ו הנזכר ברעות נפשי בדלא אניס כו'. וכך י"ל בנד"ד דאית לי' חוזר להשם וכנ"ל. וכ"כ עוד שם בג"פ להקל במקום עיגון אם כ' במקום המכונה דהו"א כמו אנא פ' דהוא פ' כו' ע"ש אע"ג דהוא ג"כ ל' נסתר ממש כנד"ז דאית ליה. וככה יש להקל בנד"ז. וגם יש להסתייע להקל מפסק הג"פ סי' קכ"ח סס"ק ג' דכשיש ב' פירושים בדבר א' שבגט ה"ל כאלו לא נכתב כלל יעו"ש. ובנ"ד אם לא נכתב כלל וכל שום כו' כשר וכבר נת' שלענ"ד י"ל בנ"ד לא גרע עכ"פ מאלו יש ב' פירושים. דמה שיש לתלות בט"ס בצירוף מה שיש לפרש דקאי על כינויי השם שקול וודאי בטוב כמו הפי' דעוד א' מגרש: