סימן כב
אם צריך לכתוב השם שנק' בו במקום לידתו ואינו מקום כתיבה ונתינה. ובפרט שכבר הרחיק נדוד ממקום לידתו ט"ז שנה. הנה יש ב' טעמים שא"צ לכתוב שם של מקום הלידה. הא' דבעינן אתחזיק בתרי שמא. והיינו שיהי' מוחזק במקום כתיבה ונתינה שיש לו עוד שם במקום אחר לבד השם שנק' כאן. ופי' מוחזק כ' בתשו' פ"י חאה"ע סי' י"א דאין זה נק' מוחזק מה שהמגרש הודיע להמסדר שיש לו עוד שם. דכל הפוסקים כולם כתבו דקורין אותו שם בשם זה או שיודעים במקום זה שיש לו שם במקום אחר. משמע שהעולם יודעים ומוחזק בפיהם ויודעים כל מכיריו שכן הוא כו' עד והשתא ניחא אע"ג דבשעת כתיבה הוגד לב"ד שיש שם אחר בנתינה אינו כלום עכ"ל. מכש"כ בנידן זה דהוא רק שם של מקום אחר שאינו לא מקום כתיבה ולא מ"נ דאינו רק קפידא דלכתחילה אפי' בהוחזק שיש לסמוך בזה על פנ"י דבכה"ג לא חשיב הוחזק ולכן א"צ לכותבו אף לכתחילה. הטעם הב' כיון דכבר הרחיק ממקום לידתו זה ט"ז שנה יש לספק דנשתקע שם שמו אם אינו בעל שם כ"כ כיון דהשם שנק' בו עתה הוא א' משני שמותיו. י"ל דגם שם לא יהי' נזכרים כ"כ שהיו לו שני שמות בדווקא. וסברה זו יש ללמדה מתשובת מוהר"ם מלובלין סי' ל"ט עיי' עליו וממ"ש בס"ש דקי"א סוף ע"א דנסתפק בכה"ג אי חשיב נשתקע. וכ' וז"ל ויש לדחות דשא"ה דבמקום לידתה לא נשתקע שם הינדיל ממנה דבוודאי בארצות אשכנז אין בקיאין ולא ידעי שמות ספרדים. קאלומירה (הוא השם שהוקבע לה במקום כתיבה ונתינה) עכ"ל. וזה אינו שייך כ"כ בנ"ד:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.