סימן יד

בענין הקנאת הנייר להבעל. שהנייר קנה אחי האשה והוא לא הקנה את הנייר להבעל רק הסופר הקנה אותו להבעל. ואח"כ נז' המסדר וצוה לאחי האשה להקנות אח"כ את הנייר להבעל וזה הי' אחר הכתי' קודם חתימה ונתינה:

ודאי מפורש להדי' בב"ש סי' ק"כ ססק"ב דהקנאה מהני אפי' אחר הכתיבה. וכמ"ש גטין כא א' ובפרש"י ד"ה כותבת. אך צ"ע. דמאחר דהקנא' הנייר בתחלה להבעל מן הסופר. ושהנייר לא הי' של הסופר. א"כ לא מהני ג"כ הקנאת הסופר את הדיו להבעל. כמ"ש בח"מ ססי' ר"ג בהג"ה:

אך באמת אין לחוש. חדא דשם ג"כ העיקר דקנה הדבר שמועיל בו הקניי' כמו בקני את וחמור דקנה מחצה. וא"כ נקנה עכ"פ הדיו. ועוד דהכא גם הקנאת הסופר הנייר להבעל בתחלה י"ל ג"כ דמהני. דל"ד למקנה דבר שאינו שלו שהרי אחי האשה נתן הנייר להסופר ע"ד שיכתוב הגט עליו לאחותו וגברא ודאי ידע לאקנויי כמ"ש גטין דכ"א ע"א:

ואפי' אשה קיי"ל דידעה לאקנויי. אע"ג דבטור ש"ע סי' קכ"ד ס"ז הצריך ואומרת שנתנתו לו כו'. מ"מ לכאו' בגמ' ופרש"י לא משמע הכי. דא"כ מהו האיבעי' אי ידעה כו'. הא אומרת שנתנתו. וא"ת דהיא אינה נאמנת מצד דבורה א"כ סוף סוף מוכח דסמכי' דידעה. כיון דדיבורה לא מהני וצ"ע. ואולי מ"ש בש"ע ואומרת שנתנתו אין ר"ל שאומרת שהקנתו רק סתמא. ולאפוקי שלא זייפה הגט. וע' ג"פ שם ס"ק מ"ב:

ותו דבתו' ד"כ סע"ב ד"ה אשה מבואר דהאיבעי' אי ידעה לאקנויי הוא רק בדבר שעתיד לחזור לידה כו'. וא"כ נייר זה שנתן אחי האשה שיוכתב עליו הגט ואינו עתיד לחזור לידו ודאי הקנהו וכשאר המתנות והקנהו להסופר או להבעל וסופר שליחותי' עביד:

ותו דהדיו נקנה ג"כ לבעל בתקנת חכמי' ע"י שנתנה שכר טרחא לסופר. ולא שייך כאן לומר או כולו בהקנאה ממש ר"ל הנייר והדיו או כולו בתקנת חכמי' כהא דגטין טו. או כולו בקיום הגט כו'. דשאני התם דעד א' לאו כלום הוא וע"ז לא תיקנו חכמי' שיהי' נאמן לומר בפני חתם עד א'. משא"כ הכא הקלף ודיו הם שני דברי'. וכה"ג חילק ר' אלפס בפ' חזקת אמתני' היו שנים בראשונה ושנים בשני' כו' דלא הוי חצי דבר ע"ש. וכ"ז לרווחא. דבלא"ה יש טעמים כנ"ל: