סימן יג

בענין הגט בעל כרחה [לאשה שכורה ביותר ונשבעה ועברה על השבועה] אם רוצה מעל' יוכל למצוא לו היתר בב"ש סי' קט"ו סק"ז אמנם אין רצוני להצטרף לזה להתרת חרמים. כי ראיתי בתשו' הג"מ צ"ה ז"ל סוף תשו' ושה"כ שהחמיר מאד בענין התרת חרם הנ"ל בענין שהה עמה יו"ד שנים ולא ילדה אע"פ שהתיר הב"ש ססי' קנ"ד. ואף שאפשר אין דבריו מוכרחים שם ג"כ. וגם ראיתי בתשו' מ"צ סי' ל"ג כתב שנוטה להקל שם ג"כ אלא שאעפי"כ כ' וז"ל אמנם לדעתי שני דרכים אלו (לישא אחרת עלי' או לגרשה בע"כ) שניהם לא טובים בעיני האומות אשר אנחנו דרים ביניהם ויש בזה חששות ע"כ לא שמענו שיעשה מאלה וגם אני לא אשים דברתי בו עכ"ל. ובתשו' שב"י ססי' א' כ' דס"ל דאין מגרשין בע"כ בזה. אבל מחלק שם בין זה לעוברת עד"מ. מיהו בנ"ד לא ברירא לי כ"כ אף להב"ש לפי ל' מע"ל שא' לה כשתשבע אזי אפייס לבעלה ואפתנו שידור עמה כדרכה כו' ונשבעה כנ"ל א"כ י"ל שאדעתא דהכי נשבעה שידור עמה כו' ובראותה שמנע ממנה עונתה (כמו שהגיד לי בעצמו אלא שאומר שכבר שתתה קודם זה דהיינו קודם שבת הראשון ומש"ה מנע ממנה עונתה) לא קיימה היא ג"כ ועכ"פ אפשר שצריך עדות עכ"ז ולשמוע טענתה ולברר הדברים ואז יהי' היתר להב"ש וסיעתו. ועכ"ז איני רוצה להזדקק לענין כזה כלל מצד תשו' הג' מוהר"ץ ז"ל הנ"ל שכתב שאף שאפשר שהדין לגרש בע"כ מ"מ יש לחוש לקלקול הדורות (אף שדבריו לקוחים שם ממהרש"ל והאחרונים סי' קי"ט חלקו על הרש"ל וצ"ע בשב"י במ"ש שם ב' תשו' הב"ח שנ' שמשוה שם בין רש"ל לרמ"א) הלכך אפשר נכון לקיים כמ"ש הגאון הנ"ל שהב"ד יאמרו לה שהדין הוא שתקבל ג"פ ברצון מבעלך כו' ולכן נכון שתתרצה בכך וגם הוא מצוה לשמוע ד"ח. ואם גם יוכרחו להעמיס עליו בממון אין ברירה וטוב יותר מהתרת חרמים כו'. וגם לכאו' צ"ע אמאי א"צ ק' רבנים בהיתר חרם דלגרש בע"כ כמו בהתרת חרם לישא אשה על אשתו שנשתטית וצ"ע כעת: