סימן יו"ד

אשה שיצא עלי' קול שהודי' לפני איזה בנ"א שזינתה. ואח"כ חקר בעלה ממנה וא' שלא הי' שום מעשה רק קירוב בעלמא. והוא אינו מאמין רק לדברי' שאמרה בפניו ולא מ"ש בפני האנשים הנ"ל:

יש להתירה בפשיטות למשנה אחרונה שלהי נדרים. דאין חילוק בין א' לבעלה או לאחר. שהרי הטוש"ע סי' קטו לא הזכירו כלל בעלה. וכ"ה בהדיא בב"ש שם סק"ל בפני כמה עדים כו'. וכ"מ ברא"ש ס"פ דיבמות. וכ"ה בהדי' בפסקי מהרא"י סי' רכב. ומבואר שם במהרא"י דר[ג"ל] היינו שיש רג"ל בלי אמירתה. אבל לא מפני שנראי' הדברים שאמרה אמת כו'. והיינו רג"ל ע"י עדי כיעור. או ראיית הבעל בעצמו. כי הני עובדי דשלהי נדרים. אתא מרא דביתא כו' אתא גברא כו'. ע' תוס' כתובות ס"ג ע"ב ד"ה אבל. ומכוער הדבר כו':

והנה על אשה זו לא נשמע שום כיעור. ומבואר שם במהרא"י דאפי' הודית לפני איש דמהימן לי כב"ת ולבו סומך עליו אפ"ה שריא ע"ש. וז"ש רמ"א הודית לפני א' כו'. והמרשים ציין מהרי"ק. וצ"ל מהרא"י. ובזה נסתלקה תמיהת הב"ש שם סק"ל מנ"ל הא:

עוד מבואר במהרא"י דאפי' צווחת ואומרת שאוהבת את בעלה. אפ"ה אמרי' עיני' נתנה באחר לפמ"ש הר"ן סוף נדרים דמדאורייתא לא מהימנא. ע' ת' נ"ב סי' ע':