סימן ז

ולענין קידושי חרש שאינו שומע ואינו מדבר. אף שמבין כל סדר תפלה להראו' הסידור איזה תפלת חול ואיזו של שבת ויודע לחתום בח"י. אין לכתוב לו על הנייר והרי את מקודשת. והרב יראה לו על הכתב ולרמז לו כוונת הכתב וירכין בראשו הן. דמאחר דמדינא אינן קדושין גמורין מה"ת. ואם קדשה פקח אח"כ צריכה גט משני כמ"ש בטוש"ע רס"י מ"ד. ואם יחלקו בין חרש כזה שהוא מבין שיראו לו בכתב הרי את כו' יטעו לומר שהקדושין גמורי' הם מה"ת ולא יצטרכו גט משני. אלא יוליכו לחופה עם החרש אחד מאחיו או קרובים הגדלי' עמו בבית ומכירין אותו ברמיזותיו. והרגיל עמו יראה עמו ברמיזותיו ענין קידושין. והחרש מושיט להאשה את הטבעת ומקדשה. וצ"ע בשומע ואינו מדבר ויכול לכתוב איך יתנהג בגט. עסי' מ"ד. וע' צ"צ סי' ע"ז: