סימן ו

ע"ד השאלה באשה שמת בעלה זה שבעה שנים. והיא זקוקה ליבם שנלקח לעבודת המלך זה ששה שנים ושמו נחום ליב בן דוד פאלי' וזה ארבעה שנים שהגיע מכתב ממנו לאחיו שלא ידע שמת. וכותב שהוא עומד במדינת רוסי' בנאווע הארדסקע געבערני בהארעד ביעלעזארסק. ושלחה אליו כמה מכתבי' ע"י הפאצט בשם אחיו וקבלו מאתו ג"כ התשובה על המכתבי' ע"י הפאצט. וזה שנה שנתקבל ממנו מכתב שהוא חולה ושוכב בלעזארעט ושלחו אליו מכתב סטראחא' והגיע המכתב בחזרה מהפאצט והפאצט מייסטיר דבעלעזארסק כתב וחתם על המכתב שמחמת שמת (האיש שנשלח המכתב אליו) נשלח המכתב בחזרה ושלח מעלתם מכתב אל היהודים אנ"ח פינערין דקאנאלין של הארעד בייעלעזארסק להודיע אם אמת כדברי הפאצט מייסטיר הנ"ל והגיע מהם מכתב לחזרה שנחום ליב בן דוד פאלי' מעיר חוואניק הסמוך לרעציצא איז גילעגין פינף חדשים בלאזארעט ומת ביום ז' בחודש חשוון ונקבר ושהיבמה מותרת להנשא וחתומים ע"ז ארבעה יהודים אנ"ח בכתב עברי ועוד א' בלשון רוסי':

א) גרסינן בירושלמי כ' בשטר איש פלוני מת או שנהרג איש פלוני ר' ירמי' אומר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אומר אין משיאין את אשתו כו'. הביאו הרי"ף סוף יבמות וכ' הנמוק"י כאן ולא פסק הלכה כמאן וכ' הריטב"א ז"ל אבל במסכת גיטין פ' מש"א ד' ע"א כ' הא דתניא כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדיות ואוקימנא בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל בשאר עדיות לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם וכ"פ הרמב"ם ז"ל עכ"ל וכ"כ בחידושי הרשב"א שם אלא שבמס' גיטין כו' אלמא בעדות אשה אף מפי כתבם כו' עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן וכ"כ עוד בחידושי הרשב"א בגיטין שם והר"ן שם וכ"כ ריא"ז בש"ג שם ובסוף יבמות וכ"פ בש"ע ח"מ סי' ל"ה סעי' י"א וע"ש בסמ"ע ס"ק כ"ה והטור סי' י"ז כתב דלכאורה נראה לחומרא כרבי בון וא"ת מ"ש מהא דטוש"ע ח"מ סי' ל"ה סי"א ע"ז תירץ הלח"מ פי"ג מה"ג הכ"ח דשאני מי שנשתתק שעכשיו מעיד ע"ז כו' משא"כ כשמצאו כ' בשטר כו' ע"ש וכעין זה כ' הגאון מהר"מ אביו של הש"ך בתשובתו שהובאה בחמ"ח ס"ק כ"א דילמא פסול או קטן או אחד מחמשה נשים כתבו עכ"ל והחמ"ח שם השיגו והעלה דמסוגי' דגיטין מוכרח לפסוק דלא כרבי בון וכ"כ בק"נ פב"ת דיבמות ס"ק כ"ז והנה בהג' דיבמות סי' צ"ט והייתי מחלק ליישב מנהג דההוא דירושלמי מיירי שמאליהם כתבו ולא לפי צורך ולא לפי מעשה אלא כתבו לעמוד לראי' ושטר כה"ג אין לו דין שטר. עי' [...] סי' ק"ג אבל כתבים שאנו שולחים לדעת אמתת העדות ואילו העידו כן לפני ב"ד התירוה לינשא גם אנחנו שליחותייהו עבדינן ונתירה להנשא. וכה"ג תירץ ריב"א פ' שני דכתובות כו' עכ"ל הרי כ' דהמנהג פשוט להתירה ע"פ כתב עדות הבא משם לכאן ויישב זה אפילו לר' בון דכה"ג שהעדים שולחים עדותם בכתבם לב"ד חשוב עדות וזהו כדברי ר"ת בטור ח"מ סי' כ"ח ואף שלענין היכא דבעינן עדות גמור לא קיי"ל כר"ת מ"מ הכא דבלא"ה העיקר דכשר מפי כתבם כסוגי' דגיטין דע"א. רק משום חילוקו של הלח"מ ואבי הש"ך. ע"ז ודאי י"ל דאין לחוש לזה כששולחים לכתחילה עדותן לב"ד ע"י הכתב כסברת הגמ'. וכן כ' בחידושי הריטב"א בגטין פ' מש"א דע"א וז"ל ופרקינן בעדות אשה דאקילו בה רבנן ולפמ"ש בתוס' מצאו כתב בשטר איש פלוני מת לא תנשא אשתו משבשתא היא א"נ י"ל דהתם כשלא בא להגיד אלא שמצאו כן כתוב אבל הכא כשבא להעיד אע"פ שמעיד בשטר דעדות חשיב טפי עכ"ל ובסי' קכ"ד בהג"מ שם פסק לגמרי כר' ירמי' וכ"פ ג"כ מהרש"ל ביש"ש פ"ק דיבמות סי' י"ג ובכנה"ג בהג' הטור סעי' מ"ז כ' שכ"כ בתשו' מהר"א ששון סי' ז' וסי' י' בשם מהריב"ל וכן בתשו' מהר"מ אלשיך סי' קי"ח ובתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ח ובתשו' מהר"ם לובלין סי' נ"ז ובהגהת הב"י סכ"ט כ' עוד שכ"כ מהרמ"ם אלשקר בתשו' סי' ק"ה ומהרח"ש בקונטרס עיגונא ובתשו' סי' ו':

ב) אך מה שיש לחקור בנדון זה הוא מפני שלא נתקיים חתימת יד העדים וגם ע"ז אין לחוש לפמ"ש בש"ע סעי' י"א אפילו אינו מקויים וכ"פ בק"ע סעי' ט"ז וז"ל רוב הפוסקים הסכימו דהלכה כר' ירמי' דמצאו כתוב בשטר אפילו אינו מקויים משיאין את האשה ע"פ הכתב עכ"ל וז"ל הרשב"א סוף יבמות ויש מי שאומר אעפ"י שאין עדים מצויין לקיימו דכיון דקיום שטרות דרבנן כדאיתא ברפ"ק דגיטין לא אחמור רבנן בעדות אשה דלבעי קיום דאדרבה בכל עדות אשה אקילו כש"כ דלא מחמרי בה כו' ואע"ג דלגבי גטין דאיכא נמי משום עיגונא ואפ"ה בעינן בפני נכתב בפנ"ח שאני הכא דאיתתא דייקא ומינסבא ומלתא דעבידא היא ולזה הסכים הרמב"ן נר"ו והלכך אפילו בעד א' מפי כתבו אעפ"י שאינו מקוים משיאין עכ"ל ואע"ג דמצינו לפעמים חומרא בעדות אשה שמת בעלה מבגיטין והוא מ"ש במשנה ספ"ב דגיטין דכ"ג ע"ב אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה חמותה ובת חמותה כו' התם שאני כדתני שהכתב מוכיח. משא"כ בעדות אשה שמת בעלה דליכא הוכחה זו ע"כ אינן נאמנות אבל ודאי חמור גיטין מעדות אשה שמת בעלה תדע דכשאינן שלוחים בעינן שני עדים כדאיתא רפ"ב דגיטין דט"ז סע"א ובש"ע סי' קמ"ח סי"ח י"ט ובעדות אשה סגי עד מפי עד ע"כ א"צ קיום. והנה כדברי הרשב"א הנ"ל מבואר עוד בחידושיו לגיטין פמש"א דע"א ובהר"ן שם ובכנה"ג בהג' הב"י סעי' ל"ה הביא פוסקים רבים דס"ל שא"צ קיום וז"ל עמ"ש הב"י והוא ז"ל הסכים שאפי' בלא קיום משיאין כו' נ"ב וכן הסכימו בנימין זאב בסי' כ"ח ומהריב"ל בש"א סי' ב' והר"מ אלשיך ז"ל בסי' קי"ח ומהר"א ששון ז"ל בסי' ז' וסי' יו"ד והרח"ש ז"ל בתשו' סי' ז' ועי' במהריב"ל ס"ג סי' צ' ובק"ע למהרח"ש ד' ח' אבל מהר"א גאליקו ז"ל בתשו' כ' סי' ח' חושש להחמיר כדברי הגמ' וכן הוכיח מדברי הראד"ב סי' ל"ג ומדברי ספר מקור ברוך עכ"ל. והרי המקילים הם רובא דמינכר נגד המחמירים ובפרט שהמחלוקת במידי דרבנן דהיינו קיום שטרות דרבנן ע"כ יש לסמוך על הרבים המקילין ועי' מזה לקמן אם ברור דהמחלוקת במידי דרבנן. והחמ"ח בתשו' לאבי הש"ך שבחמ"ח סס"ק כ"א הביא ראי' נכונה לזה וז"ל וכמו שמשיאין ע"פ בת קול בסעי' יו"ד ולא חיישינן לצרה בשעת הסכנה כן לא נחוש בכתב שמא כתבו אחד מן הפסולין לעדות אשה עכ"ל אך לכאורה יש להשיב על ראי' זו דהא דמשיאין ע"פ בת קול כו' איתא הטעם בגמ' סוף יבמות דקכ"ב ע"א. ודילמא צרה הואי. תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין ופירש"י כגון שהי' מושלך בבור ואומר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתי כותבין ונותנין וסמכינן עליו בכל דבריו שאומר אני הוא פלוני בן פלוני וה"נ כשעת הסכנה דמי' כו' עכ"ל וכן איתא בגמ' בגיטין פ' התקבל דס"ו ע"א והרי שמקילין כמ"כ בגיטין כמו בעדות אשה שמת בעלה ואעפי"כ לענין קיום הגט מחמרינן דלא סגי בלא קיום או ע"י בפנ"כ ובפנ"ח הרי על כרחך דחששא דמזויף חמור טפי מבת קול וא"כ נסתרה ראיות החמ"ח ועי' בספר מכתב מאליהו שע"ד סי' ל"ה דדוקא כשהוא קרוב למיתה הוא דאקילו רבנן משום דאם לא עכשיו אימתי אבל במפרש ויוצא כו' דדוקא במסוכן הקילו לא בענין אחר עכ"ל ומ"מ יש לדחות דכיון שמצינו בענין א' שלא חששו לצרה וכה"ג אפילו בגט דבעינן בו עדות גמור א"כ בעדות אשה שמת בעלה דא"צ עדות גמור כ"א סגי בעד א' ועד מפי עד כו' יש לסמוך כן וכן פסקו האחרונים העצי הארזים והמרה"צ:

ג) איברא דיש מקום עיון דהנה עיקר טעמו דהרמב"ן והרשב"א משום דקיום שטרות דרבנן כו' ור"ל שמדאורייתא א"צ קיום דעדים החתומים עהש"ט כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי ולכאורה זה שייך רק בשטרי ממון וכה"ג משא"כ במכתב ששולחין לעדות אשה י"ל אין לו דין שטר כלל וא"כ י"ל גם מדאו' צריך קיום וראי' לזה ממ"ש בש"ע סי' מ"ב ססעי' ד' בהג"ה מצאו כ' בשטר כו' אין לחוש כו' הרי דלא אמרינן בכה"ג עה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וע"ש בחמ"ח סק"ו דבשלמא שטר חוב כו' אבל שטר ראי' כו' ובב"ש ס"ק ט"ו. וליישב דברי הרמב"ן והרשב"א צריך לומר דנהי דאין לו דין שטר ואין כאן עדות גמור מיהו לענין דלא חיישינן למזוייף שפיר י"ל דמדאוריי' אין חוששין למזוייף אף אם אין לו דין שטר גמור. וכה"ג מצאתי דהש"ך בח"מ סי' מ"ו סק"י ס"ל דכתי' הלוה מדאורייתא צריך קיום והקצה"ח שם סק"ה נחלק עליו די"ל דהא דאין חוששין לזיוף מה"ת לאו משום דנחקרה בב"ד הוי כו' אלא משום דלא חציף אינש כו' ע"ש וא"כ גם בשטר כזה שייך לומר כן וכן כ' במרה"ץ ס"ק ל"ח באריכות. ומ"מ לפ"ז אין פשוט שהמחלוקת אם צריך קיום הוי במידי דרבנן. ומיהו באמת הכא א"צ לכ"ז דהלא כ' הריטב"א וה"נ לענין שא"צ קיום ומיהו כל כיוצא בזה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות עכ"ל והיא סברא ממוצעת בין האומרים שא"צ קיום ובין האומרים שצריך קיום ובנ"ד נראים הדברים ברורים שהיהודים אנ"ח דשם כתבו המכתב למעלתו. וכיוצא בזה אמרו בגמ' ניכרים דברי אמת בפ"ק דסוטה ע"ב. ופירש"י מתקבלים ומיושבים ודבוריהם על אופניהם כו' ע"ש וה"נ ניכרים ודאי הדברים אמיתים א"כ בכה"ג ודאי אין לחוש לזיופא ועי' בתשו' מהרי"ט חאע"ה סי' א' סמך על ניכרים דברי האמת ג"כ לענין דין א'. אף שלכאורה יש לחוש שמא נחום ליב אחי בעלה הי' לו אשה שם וה"ל אחת מחמש נשים שאין מעידות כדתנן צרתה ויבמה כו' ועי' ב"ש סי' י"ז ס"ק י"ד דאף עכשיו שאין מיבמין אינה מעידה ושמא היא משנאה כ' זה מ"מ זה הוי כמו תרי חששא רחוקים שמא הי' לו אשה שהרי זה בטורח גדול אצל האנ"ח העומד ברוסי' שישא אשה ועוד זאת שיזדמן לו שם אשה ברוסי' ואח"כ לחוש ושמא היא כתבה והיא לא ידעה מעולם שיש לה יבמתה במדינתינו ויש להחזיקו בחזקת שלא נשא וכדמשמע במכתבי' לאחי' שלא הזכיר לו שנשא אשה. וקצת ראי' דאין לחוש ממ"ש בגמ' דקי"ט רע"א אבל לצרה אחרת לא חיישינן כו' שמא נשא שם אשה כו' והיינו משום דאפילו נשא שמא לא ילדה כו' וכמ"כה כא אפילו נשא שמא לא היא כתבה מה גם עכשיו שאין נוהגים לייבם נראה שאין להחמיר כ"כ בחשש דיבמתה ומיהו בלאה"נ שניכרים דברי אמת כנ"ל:

ד) ועוי"ל דכתב הפאצט מייסטער דעיר בייעלעזארסק שבגובערני' נאווע הארעד מקום שהי' היבם שכתב על האגרת שנשלח להאיש חיל נחום ליב בן דוד פאלי' שמחמת שמת לכן שלח האגרת סטאראחווא בחזרה. הוה מסל"ת גמור שהרי אינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד כלל כ"א עושה ומודיע המוטל עליו ע"פ חוקי ונימוסי הנהגת הפאצט ואף שהה"מ החמיר בזה ע"פ הרמב"ם וכ"מ בתה"ד סי' ר"מ בשם א"ז אך הרב"י בבד"ה כ' שאין לזה טעם וגם בספר עצי ארזים ס"ק ס"ד הוכיח מתשו' הר"ן סי' ג' הובאה ב"י דלא ס"ל סברת הה"מ וגם מצאתי בסדר אליהו רבא בתשו' שם סי' ג' וז"ל דנראה ברור דהא דלא מנסיבינן אתתא ע"פ כתב גוי לאו משום דתרי קולא הוא כ"א דכל מפי כתבו לאו מסל"ת הוא וכדאמרינן. ולפ"ז נלע"ד דכל מה שכתבו רבוותא דכתב גוי לא מהני הוי דוקא בכתב שאינו כתוב בו אלא פלוני מת או פלוני נהרג דכל כי האי מוכח מתוכו שבא להתיר או להעיד ולאו מסל"ת הוי אמנם כשהכתב בא לענין אחר ומחמת הענין ההוא מוכרח להזכיר שפלוני מת או נהרג הוא ודאי מל"ת גמור הוא ומה לי שיאמר כן הגוי על פה מה לי שיאמר מפי כתבו עכ"ל. וא"כ בנ"ד שהכתב בא לענין אחר היינו שכותב שמוכרח לשלוח מכתב זה שנשלח לאותו איש בחזרה למקום שנשתלח משם מפני שאותו האיש מת זהו מל"ת גמור לדברי' ואף להה"מ מהני שהרי אין כאן שום חששא לומר שנתכוין להעיד. וכעין דבריו מצאתי ג"כ בבית מאיר סי' י"ז סי"א וז"ל ולענ"ד הה"מ לשיטתי' שמחזיק בהלכה י"ג בשיטת הריב"ש כו' עד ומודה בשהי' עם קשר דברים שאפילו כתב גוי שפיר עכ"ל אלא שלא סמך על זה לגמרי אך בנד"ז שהוא כתב פאצט מייסטיר שכותב ושולח כן ע"פ נימוסי וחוקי המלוכה יש לדמותו קצת לדין שטר העולה בערכאות עי' בב"י בח"מ סי' כ"ח ס"ח מחודש א' מש"ש בשם תשו' הרשב"א סי' תתקפ"ב ובמקומות הללו שהערכי מעמיד נער במקומו כו' ע"ש ועוד שם מחודש ב' ספר הערכי כשטר הערכי כו' שגם הוא לא הי' כותב בספרו אא"כ הי' אמת דלא מרע נפשי'. וה"נ י"ל דודאי לא הי' נשלח בחזרה מהפאצט חנם אא"כ אמת הדבר שמת (דאם רק שהלך משם הי' כותב כן דלמה לו לשקר ולאורועי נפשי') ועכ"פ עדיף משאר כתב גמל"ת אף עם קשר דברים וסיפור מעשה. דהכא כולהו איתנהו בי' ונוסף ע"ז שהוא כעין ערכאות דלא מרעי נפשיהו וכאן אין שייך להצריך קיום שבודאי ברור הוא שהוא מהפאצט מייסטיר דשם ולכן אף אם לא נסמוך להתיר עי"ז לבד עכ"פ יצטרף כתב זה להיות כמו קיום על מכתב הישראלים אנ"ח ויהי' מ הני ומועיל אף לפ"ד מקצת פוסקים המצריכים קיום דוקא דבכה"ג י"ל ודאי יודו. ועי' מ"ש בק"ע סעי' ר"ל בשם המבי"ט ומן היהודי ומן העכו"ם יחדיו תסתיים היתר זה כו' ע"ש ועי' במל"מ פי"ב מה"ג סוף דין י"ו נ"ל דאם הועד כו' ואף שדבריהם אין מוכרחים כלל מ"מ מדבריהם נלמוד בק"ו לנדון זה כיון דהכא לפ"ד רוב הפוסקים רובם ככולם בלא"ה שרי':

ה) ועוד דמאחר שמעלתו שלח המכתב להיהודים אנ"ח ע"י הפאצט ודאי לא נמסר המכתב מהפאצט רק לידם כנימוסי הפאצט וגם מאחר שידוע שיש שם הרבה יהודים פינערין אנ"ח מסתמא מוסרים להם מכתבם וכמבואר במכתב חיים צינבלער שהוא הולך על הפאצט לקבל המכתבי' שם בביעלעזארסק וכיון שכן מסתמא המכתב שהגיע לחזרה תשובה על מכתב זה דמעלתו הוא בחזקה גמורה הבאה מתוך סברא שהוא ודאי מאת היהודי הנ"ל ולא מאיש אחר דאיך יתכן שהם לא ישיבו ולא די שהם לא ישיבו יזדמן סיבה שישיב ע"ז איש אחר רשע גמור להכשיל את האשה ועי' בתה"ד סי' ר"ז ובמהרי"ק שרש ע"ב דחזקה הבאה מכח סברא כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכה"ג עדיף מחזקת הגוף ונד"ז דומה קצת לחזקה הבאה מכח סברא כנ"ל וא"כ י"ל דחשוב כמו מכתב מקוים ממש שהרי כ' הש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ז סס"ק כ"א בשם הירושלמי דאע"ג דאין מקיימין השטר אלא משטרי מכר או שטרי כתובות ולא משטרי הלוואות מ"מ אם הם שלשה מקיימין דתלתא הוי חזקה אך בתומים חולק ע"ז וכ"ד קה"ע בירושלמי ובספר נתי"מ סי' מ"ו הביא דברי הש"ך לבד. וא"כ להש"ך ונתי"מ כמו דסמכינן על הא דתלתא הוי חזקה. כמ"כ יש לסמוך על חזקה הנ"ל שכיון שהמכתב ודאי הגיע לידם דוקא כמ"כ התשו' היא מהם מה גם שיש רגלים לדבר בלאו הכי שנכרים דברי אמת שהרי ידוע שהי' חולה ושוכב בלאזארעט ושביקש מחבריו שאם ימות יודיעו לאחיו וכו' וכמבו' בגב"ע ולכן אפשר דאף גם להאו"ת וקה"ע החולקים על הש"ך שם היינו בדיני ממונות שהקיום צ"ל ע"פ שני עדים דוקא משא"כ הכא דאף למ"ד שצריך קיום סגי בעד א' י"ל דיודו דסמכינן על חזקה כנ"ל ועם מה שניכרים דברי אמת כש"כ בצירוף הכתב של הפאצט מייסטיר לומר דאם הקיום הוה רק כמו ע"פ עד א' הרי בעד א' ביבמה הביא הרמ"א בסי' קנ"ח ס"ג וי"א כו' אך הרי הב"ש שם שכל הפוסקים מקילין כו' ואפשר בזמן הזה כו' ע"ש לענין קיום ע"פ עד א' כשהעצם העדות הוא הרבה עדים כמו בנ"ד שחתומים עליו חמשה עדים ודאי אין להחמיר כלל ואף שאין ברור אם חשוב כקיום ע"פ עד א' ממש אין להחמיר כיון שרוב הפוסקים והש"ע פסקו דא"צ קיום כלל ועי' בגמ' פ"ב דגיטין די"ט ע"ב ומקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה כו' ובש"ע ח"מ סי' ס"ח סעי' ב' ובהריב"ש סי' קנ"ה לפי שזה דבר שלא ישקרו בו כו' וע"ש עכ"פ תרי מסל"ת עדיפי מחד וה"נ דוגמא לדבר יש לנו שני ידיעות שהדבר אמת א' ע"פ עדות היהודים אף שאין כאן קיום גמור עכ"פ קרוב הדבר מאד שזהו כתבם וחתימת ידם ב' ע"פ הפ"מ מסל"ת ע"כ נלע"ד דאתתא שריא לאנסובי לכל גבר דיתיצביין אך בתנאי כפול אם יסכים לזה כבוד מעלתו ועוד אחד מהמורים המפורסמים: