סימן ה

הנה זה רבות בשנים אשר קרה אצלינו איש א' ממשפחת שיעים ומצד גרעון פרנסתו נעשה חבר לגונבי לילה ונמשך ונשתקע עד שנתפס למאסר ויצא עליו קול שמת באסטראג דקיעב אז קרבה האשה והרימה קול בבכי ובתחנונים לחפש ולחתור בגנזי פוסקים להתירה מעיגונה. אף כי אין דרכי בזה אמנם לא יכולתי להשיבה ריקם מקול הבכי' וצעקת האלמנה באמרה רק אותך ידעתי ושלחתי איש ידוע להוציא האמת לאור והתחילו לשאול עליו בקיעב באסטראג נתוודע שניטל בעת חולי' בלאזארעז דשם והלכו לשם אנשים ידועים ובקשו לחפש בקניהע שנוראוואיע מששה שנים קודם כי בקול הי' שבזה הזמן מת וחפשו עד שמצאו שבשנת 1848 טין למספרם מת האיש הנ"ל בשמו והפאמיליע שלו והמקום שלו אח"כ הלכו גם להפאליצע דלשם כי כל השבוים שבאו לאסטראג צריכים להיות מקודם בהפאליצע ואחר שנעדר א' מהם צריכין לשלוח ג"כ להפאליצע כנודע משפטי הקיר"ה ומצא ג"כ כנ"ל ונגבה זה בגב"ע. עוד נגבה מאיש א' שהי' עוסק בקבורות אנשים ואמר שיודע שבאותו זמן קבר יהודי א' שמת באסטראג אך אינו יודע מי הוא וגם צויתי לגבות עדות ולראות בהקניהע אולי מת עוד א' בהאוסטראג וחלפוהו וראו בהקניהע שלא הי' בזמן שישב שם שום יהודי אחר בהאסטראג. שלחתי למקומו שנכתב בהרוויזע לגב"ע אם לא נתן פאס' לאיש אחר ע"ש ואמר הפ"ח בת"א שזוכר ג"כ שבשנת תר"ד נתפש במקום א' והוליכוהו לעירו עם היעטא ונחלה בדרך באוסטראג א' וא"י היכן אך זה יודע שלא נתן פאס' לשום אדם זולתו על שמו. בשני הקניגעס היינו א' דאסטראג ב' בפאליציע ראו כן בעצמם שנכתב כן:

העתק מגוף הגב"ע שהעדים שראו בהקניהע דקיעב. במותב תלתא בבי דינא כחדא הוינא ובאו לקדמנא הני תרי גברא ה"ה הרבני מו"ה דוד בן יעקב מפערעיאסלאוו השני הרבני מו"ה צבי בן יוסף מוואסילקאווע ודרשנו וגבינו מאתם בת"ע באם לא יגיד וכו' כדת תורתינו הקדושה אודות האיש ישראל יודל בן פייבוש סאחאראוו משפאלע שנפטר בקיעב בבית האסורים ועיגן את אשתו ואמרו לנו בזה הלשון מיר זיינען גיוועזין אין קיובער אוסטראג און פון דארטין זיינען מיר גיוועזין אין קיובער פאליצע און האבין גיזעהין אין דער קניהע אז אין 1848 טין יאהר דען 29 טון מאיי האט מען גיבראכט איין שפאלער מישצאנין ושמו נק' ישראל יודל בן פייביש סאחאראוו. ער איז פאר מישפט גיווארין אין צעהרינער אוייזנע סאד סילקעש אין טאנבאלקו' גובערני אין אחד עשר ימים היינו דעם 9 טין אמהן איז ער גישטארבין און פון דער צייט וואש ער איז אריין אין אויסטראג הנק' טורמענע זאמאג איז קיין שום יהודי ניט אן גיקומען מקודם אין דער צייט איז קיין אנדערער ניט גישטארבין וכ"ז חקרנו ודרשנו היטב מפי שני העדים הנ"ל כאחד ואנחנו הח"מ יודעים ומכירים את העדים הנ"ל בחזקת כשרות אשר ראויים לסמוך עליהם וכשמוע מפיהם את דברי אלה אשר גבינו מאתם כבב"ד חשיב באנו על החתומים היום יום א' ר"ח ניסן שנת תריו"ד ב' לפ"ק נאום יוסף בא"א מו"ה אהרן זצ"ל מוואסילקאווע ונאום ליב ב"ר שמואל מחוואסאב ונאום אברהם זאב פאשסירנע הנה מה שיש לחוש כאן הוא שני חששות. האחד כיון מה שהראו להם בהקניגעש. זה הי' ע"י שאלה ובקשה ושאלה לא חשיב מסל"ת. השני משום החששא שהמציא בשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' ל"א שמא זה האיש ערק ואזיל לעלמא והם כתבו כן בהקניגעס כדי לנקות את עצמם. וע"ז נאמר נידון חשש הראשון י"ל שדין קניגעס אלו ה"ל כדין שטרות העולים בעש"ג שבפ"ק דגיטין דמחזיקינן בהו דלא מרעו נפשייהו וקושטא היא. וכ' בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ט"ו הובא ב"י בח"מ סי' ס"ח מחודש א' ספר הערכי כשטר הערכי כו' שגם הוא לא הי' כותב בספרו אא"כ הי' אמת דלא מרע נפשי' כו' א"כ אין לחלק בין ספרו לשטרו עכ"ל וא"כ אין שאלה מזקת בזה מה ששאלנוהו למצוא מה שכתב בספרו דלגבי דבור הגוי הוא דמזיק שאלה אבל הכא שספר הערכי חשוב אצלינו כשני עדים. א"כ מה ששואלים אותו שיראה לנו מ"ש בספרו והוא מראה מ"ש בספרו הרי כיון דלא מרע נפשייהו לכתוב שקר בספרו א"כ אין לחוש שיעשה זיוף בספרו עכשיו:

קיצור סעי' א' כיון ספר הערכי כשטר הערכי י"ל אף כששואלין אותו והוא מראה מ"ש בספרו נאמן דלא חשוד לזייף ספרו:

ב) וכ"מ ממש"ש בב"י מחודש ד' בשם תשו' להרמב"ן סי' ע"ח שהערכי בעצמו נאמן להעיד שהוא כתבו. מכ"ש דנאמן כששואלים מאיתו שיראה לנו מ"ש בספרו והוא מראה. וז"ל תשו' להרמב"ן ססי' ע"ח ומה ששאלת להודיעך דעתי' בשטר העשוי בערכאות והלה כופר בו איך מתקיים אם הערכי נאמן להעיד או צריך שני עדים כשרים להעיד עליו כך דעתי נוטה שהערכי בעצמו נאמן סוף דינא כתחלת דינא שהרי כל עצמינו אין אנו סומכין אלא משום חזקה לא מרע נפשיה וכ"ש דלא מרע בהא דמשכוניה נפשיה אשטריה דעלמא דנזדייפו משמו למה ליה. וה"נ י"ל כן בנ"ד סוף דינא כתחלת דינא כמו שאנו סומכין עמ"ש בספרו משום חזקה דלא מרע נפשי' כך כשאנו שואלין ממנו שימצא מ"ש בספרו כשמצא והראה נאמן ולא חיישינן דעכשיו זייף בספרו. דחזקה לא מרע נפשי' לזייף ספרו. וגם י"ל דמירתת לזייף בספרו אדרבה קפיד הוא בזה יותר כו' ואפי' תאמר דמקרי ואמר כיון שאין עיקר הדין במה שאנו סומכין עליו בשטרותיו אלא על החזקה דלא מרע נפשי' אין לך חזקה גדולה מזו (הרי מבואר מדבריו דכשם שסומכין על שטרותיו משום חזקה זו כך סומכין על דיבורו שמעיד שזהו שטרו משום חזקה דכל בשטרו לא מרע נפשי' א"כ כ"ש וק"ו שסומכין על מה שמראה לנו ספרו שידוע בודאי שזהו ספרו שאין זה סמיכה על דיבורו לבד כ"א על הספר שלו הנכתב מכבר. רק שסומכין עליו שכן כתוב מכבר ולא זייף עתה. שזה בלא"ה חשש רחוק משום דאין נק' כלל לזייף בספרי הקניגעס ועדיף מנידון דתשו' להרשב"א הנ"ל שהחשש שמא זייף בעהש"ט והוא מחזיק בידו ואם שם אין חוששין כש"כ בכאן) עכ"ל. וראיתי בכנה"ג שם בהג"ה אות י"ד שכן כתב ג"כ בתשו' הריב"ש סי' ר"ג וז"ל שאין הכשרות של שטרות העולים בעש"ג אלא להיות השטר כאלו נכתב ונחתם בעדי ישראל שאין דינן אלא לעשות ספר שלהן כמאה עדים ולעיל מיני' כ' שהערכאות נאמנין לומר שקנו בכסף דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא מרע נפשייהו עכ"ל וכ"כ עוד והערכי נאמן לומר שהנותן נטל קנין דאי לאו דחזא הכא לא הוי מרעי נפשיה עכ"ל:

קיצור וראי' ג"כ מתשו' להרמב"ן ססי' בדין שטר העשוי בערכאות והלה כופר בו שהערכי בעצמו נאמן (ר"ל להעיד שזהו שטר שכ' הוא) וא"צ שני עדים בקיאין בכתבו להעיד שזהו כתבו שלו א"כ כ"ש כשמראה לנו ספרו ושכך כ' בו מכבר שאין חוששין שמא זייף עכשיו דזיל בתר טעמא דלא מרע נפשיה:

ג) וכ"ש הכא שראו כתוב כן בשני קניהעש היינו בקניהע דאסטראג ובקניהע דפאליצע. א"כ פשיטא שאין לחוש לזיופא. דאם בעלי קניהע א' זייפו מי גרם שיזייפו כן בעלי קניהע השנית. הא ודאי ליכא למיחש כלל וזכר לדבר מהא דפ"ב דגיטין די"ט ע"ב מקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי ביה ממשעבדי. הרי אף שלא הי' סומך על מסל"ת אחד אף שהדבר מלדעל"ג מיד ועדיף משאר מדעלע"ג כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' קנ"א שלכן סמך בזה על מל"ת וז"ל שאין כל מלתא דעל"ג בגדר א' כי יש דבר שאמרו מלתא דעבידא לאגלוי' שהוא דבר מפורסם לכל ועתיד לגלות בקרוב כההיא דקדשו ב"ד את החודש וכן שטרא פרסאה דמקרינן לי' לשני עכו"ם זה שלא בפני זה ומגבינן בי' כו' לפי שזה דבר שלא ישקרו בו מפני שרבים יודעי' הלשון ההוא ובידינו לחקור עליו עכ"ל ועכ"ז הרי לא סמך על מסל"ת כ"א בעינן שני כותים מסל"ת זה שלא בפני זה וכ"פ בש"ע סי' ס"ח ס"ב א"כ מזה נלמוד ג"כ לנד"ז שיש לומר דהקניגעס ה"ל כדין עש"ג ואם משום ששאלו מהם ג"כ אין חשש כנ"ל אך אפילו באנו לחוש ע"ז י"ל כיון שנמצא כן בשני קניגעס הכל מכוון והן בשני מקומות באסטראג ובפאליצייע ודאי לא נשאר שום חשש בזה:

קיצור וכ"ש הכא שראו כתוב כן בשני קניהגעס היינו בספר דאסטראג ובספר דפאליצייע. שמבואר בגיטין די"ט ע"ב ומקרי להן זה שלא בפני זה במסל"ת. א"כ נלמוד מזה לנד"ז דאפילו היינו חוששים מצד איסר א"א על ספר א' כיון שנמצא כן בשני ספרים שבשני מקומות משפטם אין לחוש כלל:

ד) נידון החששא השנית של התשו' ב"א סי' ל"א. הנה אף לדבריו נד"ז עדיף דשם הי' שעת מלחמה. שיש בזה חששא דבדדמי כמבו' במשנה וגמ' ר"פ האשה שלום ובש"ע סעי' מ"ח ואף גם בעד א' במלחמה היא איבעיא בגמ' וגם מראש תשו' נראה שהחכם השואל פשיטא לי' להתירה וכ"מ בסוף תשו' שם אבל בנ"ד שאין שעת מלחמה נראה דלא שייך החשש הזה דאם איתא דערק היו כותבין כן ולא היו כותבים שקר דמת מאחר דאנו מחזיקים שמה שכותבים בספריהם ע"פ נמוסי הקיר"ה שמחויבים לכתוב כן זהו אמת דאין לומר דמשום שזהו בזיון להם שלא יכלו לשמרו ע"כ כתבו שקר. דא"כ די להם שלא יכתבו כלל מזה. אבל שיכתבו שקר י"ל שאין לחוש ועוד דהא יוכל להתגלות השקר שכשברח והוא חי אולי ימצאו אותו אחרים ויביאוהו למקום משפט אחר וימצאו הם [שיקרו] ולכן ע"א נאמן בזה משום מלדעל"ג לא משקרי אינשי כמ"כ וכ"ש שי"ל כן על עש"ג דמה להם לשקר בזה. ועי' בש"ע סעי' ט"ו בד"א בשלא הי' שם אמתלא כו' ובתשו' מימוני סי' ט' ובתשו' הב"ח סי' נ"ז דאין חוששין בגמל"ת לחששות ומעמידין העדות בחזקתו כו' וגבי חבל על איש פלוני שיצא עמי יש דיעות דאין חוששין שמא זה נפרד ונתלוה עמו אחר כמ"ש הב"ש ס"ק כ"ג בשם הרא"ש ועי' ק"ע סעי' שפ"ה שפ"ז והט"ז שם ס"ק י"ח חולק ע"ז ובעצ"א ס"ק ס"ה תירץ קצת והעיקר כהט"ז מ"מ נ"ד שאני דלבדות חששא שהכתב בעש"ג נעשה בשקר מסיבה שנבדה מנ"ל לחוש לזה ודמיון לבד אף הנשים כו' שהכתב מוכיח אף שי"ל שמא הכתב מזוייף לא חיישינן כמ"כ הכא שהכתב הוא בפנקס דנאמנים ע"ז והא דחיישינן גבי חזו גבראי כו' יש תירוצים משום דהתם ממ"נ אחד ערק כמ"ש רבינו נ"ע. ועוד בנ"ד יש עוד צד להקל משום שמעיד איש א' יהודי שהי' עוסק בקבורות אנשים שבאותו זמן קבר יהודי א' שמת באסטראג אך אינו יודע מי הוא וגם בהקניגעס נמצא שהי' רק יהודי א' באסטראג בזמן הנ"ל א"כ לא שייך החששא דילמא ערק כו' דהרי זה יודע שנקבר איש א' שמת באסטראג וזה מוציא מידי חשש הנ"ל דהתשו' בית אפרים וכיוצא בענין מבואר בתשו' בסוף ספר סדר אליהו רבא סי' ג' ד' כ"ד ע"א וז"ל וא"ת כיון דאתה בא להתיר מכח שטר הנעשה בערכאות ש"ג א"כ נפל פיתא בבירא דה"ל הערכאות מעידין שמת פ' וכל כי האי אין משיאין כדתניא בפרק כל הגט דכ"ח שמע מקומנטריסין של גוי מת פלוני אל ישיאו את אשתו ומפרש טעמא בגמ' מילתא דשייכי בה כו' ופירש"י דשייכי בה שמתפארים שהרגו בדין אמנם הנלע"ד ברור דזה אינו ענין לנ"ד דכי אמרינן דמילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו הוי דוקא כשאומרים כן בע"פ או אפילו ע"י כתב כשהוא כתב בעלמא השלוח מאיש לחבירו אבל שטר העשוי בערכאות כי הא דנ"ד ודאי לא אתי לשקורי אדרבה בהא אמרינן דלא מרעו נפשייהו:

קיצור נידון החששא דשו"ת ב"א סי' ל"א נ' שהחכם השואל לא חשש כלל לזה גם להב"א נד"ז עדיף טובא מכמה טעמים ועוד יש סניף לזה מעדות איש א' יהודי ועיין בתשו' סדר אלי' רבה סי' ג' עמ"ש בתשו' לקמן ד' ש"ס המתחלת מילתא צ"ע ג"כ מענין עדות הערכי: