סימן ד

הכרת המת בטב"ע ונמצא בדרך שידוע שהלך בה רק ספק אשתהי ג"י וגם הי' נתפח בפניו ואעפי"כ הכירו היטב ועם סימנים גומות בפניו במקום שהיו בו בחיי' וטב"ע בכל בגדיו. גם נמצא הסעפיט עם כליו טלית ותפילין שלו מונח בעגלה שלו וההרוג הנ"ל מונח עליו:

הנה מנידון שהכירו בטב"ע בפניו שזהו חתנו ר' ליב יש בזה שני ריעותות האחד שהי' נפוח קצת בצורתו. השני שהוא ספק אם נמצא תוך ג' ימים ואדרבה נראה קרוב לודאי דאשתהי יותר משלשה ימים. והנה במשנה פב"ת דיבמות דק"ך ע"א אין מעידין אלא עד שלשה ימים ר' יהודא בן בבא אומר לא כל האדם כו' ובגמ' דקכ"א איבעי להו ריב"ב לקולא פליג או לחומרה פליג וכו' וכ' התוס' וה"נ מצי למיבעי בין לקולא בין לחומרא וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות דריב"ב פליג בין לקולא בין לחומרא וכ"כ הרע"ו ברטנורה. והנה לפי הסברא דלחומרא פליג ג"כ ופי' הריטב"א דר"ל דאפילו תוך ג' ימים יש מקומות ושעות שאין מעידין עליו היינו כדפרש"י יש לך אדם שממהר להנפח כו' וכן להיפך בעת צינה אפי' לאחר ג"י מעידין עליו וא"כ לפ"ז לר' יב"ב תלוי הענין שיהי' נראה שלא נתפח ולא נשתנה לפ"ז ת"ק דיהיב שיעורא תוך ג' ימים היינו שתוך ג"י אפי' נראה שנתפח לא חיישינן לזה ומעידין עלי' דכל תוך ג"י אין זה חשוב נפוח כלל ואחר ג"י אפילו נראה שאינו נפוח כלל אין מעידין עליו. וזהו כעין שמצינו שנחלקו במשנה בפסחים פ' אלו עוברין דמ"ח ע"ב וחכמים אומרים שלש נשים עוסקות בבצק אחת לשה כו' דחכמים יהבו שיעורא על שלא נחוש לחימוץ ושינוי העיסה שכל זמן שעוסקת בבצק אינו בא לידי חימוץ. וע"ז פליג רע"ג ואמר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התמרים שוין וסיימו שם במשנה זה הכלל תפח תלטוש בצונן ומשמע דאתיא לחכמים הרי כ"ז שעוסקת בבצק אפי' תפח מהני לי' ע"י שתלטוש בצונן מיהו הפוסקים שם השמיטו דין זה דזה הכלל תפח והנה גם כאן נחלקו בזה האחרונים הלח"מ פי"ג מה' גירושין דין כ"ב גבי וחזיוהו בשעתי' פי' דלהרמב"ם אפי' אם נתפח קודם שעה לא מיקרי תפוח ואינו משתנה בשביל כך ולזה תלוי הדבר בראי' בשעה כלומר שאפי' שנתפח קצת אין זה שינוי כלל עכ"ל. ומסתמא ה"ה לתוך ג"י ביבשה וכן הביא סברא זו בבאה"ט סעי' כ"ז ס"ק פ"ח בשם הכנה"ג דמ"ו ע"א סעי' ת"ו שכתב שם ואפי' ראהו לאלתר ונתפח מעידין עליו עכ"ל. אך בס"ק פ"ד כ' משום הכנה"ג להפך וז"ל אם ראהו לאלתר ונתפח יש להסתפק אם מעידין עליו או לא והסברא נוטה דאין מעידין עליו עכ"ל. וכן ראיתי בספר בית מאיר סי' י"ז סעי' כ"ו שהביא בשם ק"ע דמהרח"ש דמ"ה ע"ב שכתב וז"ל אך מה שיש להסתפק אם ראו לאלתר ונתפח מה דינו דבגמ' דקכ"א ע"א לא אמרינן דאין מעידין אלא בדאשתהי דוקא או דלמא דבגמ' לא איירי אלא דלא ראינו שנתפח ובזה דוקא אשתהי חיישינן די למא נתפח או תלינן דסתמא נתפח כדברי הר"ן על הרמב"ם. אבל לאלתר לא חיישינן הא ראינו דנתפח אפי' לאלתר אין מעידין דזיל בתר טעמא היכא דאישתהי טעמא דאין מעידין דילמא נתפח. ממילא שמעינן היכא דחזינן דנתפח אפי' לאלתר אין מעידין וזה נ"ל יותר עכ"ל. ואפשר לומר דלמאי דנראה לכאורה בגמ' דר' יב"ב לקולא פליג ולא לחומרא והיינו דבעת צינה מעידין אפי' לאחר ג"י והיינו ע"כ כשרואין שלא נתפח ולא נשתנה א"כ קשה אמאי לא פליג כמ"כ לחומרא דבעת חמה אפי' תוך ג"י אין מעידין אעכצ"ל משום דגם דלת"ק אין מעידין כשנתפח אפי' בתוך ג' ימים כדעת מהרח"ש וכנה"ג ע"כ אין מקום לריב"ב לחלוק לחומרה אפי' בעת חמה לומר שלא יעיד תוך ג"י דאמאי לא כיון שאין רואין כלל שנתפח אלא חילק בין צינה לאחר ג"י כשרואין שלא נתפח ולא נשתנה:

וכ"ז בודאי תוך ג"י אבל בספק דתוך ג"י כ' בתשו' הב"י סי' ז' המתחלת לענין נמצא הרוג ואינו ידוע אימתי נהרג כו' שאף לדברי המתירין צריך שלא יהי' נראה שום שינוי בפנים כו' עכ"ל כהובא בק"ע סעי' קע"ו וכ"כ בבאה"ט ס"ק פ"ח בשם כנה"ג דאפי' למקילין בספק אישתהי היינו דוקא בשלא נתפח אבל בנתפח איסורא דאורייתא הוא ולחומרא דודאי אישתהי הואיל שנתפח עכ"ל. ועי' בתשו' מהר"מ אלשיך סי' קי"ט שלפ"ז דבריו צ"ע קצת. שנז' בה שאלה שהיו מתחילין להתפח ואיך התיר ע"י הטב"ע ושהי' ספק דתוך ג"י וקרוב שאחר ג"י ע"ש וצריך לומר דמתחילין להתפח אין זה נתפח. ועוד יש להחמיר בנד"ז משום דנראה מתוך הענין דאישתהי ההרוג ביער יותר משני שבועות שהרי מיום שנסע דרך ק' באבער לשקלאוו עד יום שנמצא ביער שאצל אם הדרך הנז' הי' ג' שבועות ומבאבער לשקלאוו אין רק מהלך שני ימים והרי לא הגיע כלל לשקלאוו ולא הי' שם וגם הוא נמצא הרוג סמוך לבאבער א"כ נראים הדברים שנהרג ביום שנסע מבאבער או למחרתו ואשתהי קרוב לג' שבועות עד שמצאוהו. והנה מבואר בתשו' הב"י הובאה בק"ע סעי' ר"ד וז"ל היכא שרגלים לדבר שהרוג זה עברו עליו יותר משלשה ימים מיום ההריגה נוכל לומר שכל הפוסקים החולקים על הרשב"א יודו דאין מעידין עליו ולא תלינן להקל במקום דרגלים לדבר להיפך עכ"ל וכן כ' בתשו' גבעת שאול רסי' ד' וכ"ש הכא דאיכא תרתי לריעותא שרגלים לדבר שהרוג זה עברו עליו יותר מג' ימים וגם שנתפח בצורתו ודאי אין מעידין עליו:

אך מצד השטופלין שהי' בפניו. שהעיד האב איך אים דער קאנט בטב"ע על צורתו הגם שהיתה נפוחה עם השטופלען שהי' על פניו הי' ממש באותו מקום האב איך דער קאנט בטב"ע אז דאש איז חתני ר' ליב עכ"ל. והנה בק"ע סי' רמ"א מבואר בתשו' הב"י שהסימן שאמר שיש לו גומות בפניו מחמת הויר"ג ואול"ש שזה סימן מובהק שאחד מאלף לא ימצא שיהי' לו כן ביותר עכ"ל והיינו גומות הבאים מחמת הפאקין כמ"ש בתשו' הב"ח ססי' פ"א וכ"כ בק"ע שבספר מכתב מאליהו סי' ו' סעי' מ"א בשם תשו' מהר"א בן ששון סי' ו' אפשר דגומות בפנים הוה סימן מובהק עכ"ל. ואף שלענ"ד אינו כן במדינות אלו כי השטופלען שבאים מחמת הפאקין לא שייך לומר ע"ז שאחד מאלף לא ימצא שיהי' לו כן ואילו הרב"י כ' כן על מדינת תורגמה אשר שם לא הי' חולי הפאקין כלל כידוע. ע"כ שפיר כ' שלא ימצא אפי' אחד מאלף כו' משא"כ במדינת אלו שאין שום ילד שלא יהי' לו פאקין. ע"כ נהי דלא שכיח כ"כ שישארו שטופלין מ"מ אין זה סימן מובהק. אבל עכ"ז נראה דסימן בינוני מיהו הוה וכ"ש לפי הנהוג במדינת אלו מכמה שנים יותר משלשים וארבעים שנה להעמיד קופ פאקין לילדים ודאי לא שכיח כ"כ השטופלען הנשארים מפאקין. וכיון דהשטופלין חשיבי סי"ב א"כ כשזה העיד ג"כ על צמצום מקום השטופלין שהי' באותו מקום א"כ אפשר שעי"ז חשיבי סימן מובהק. דהנה גבי שומא באבר פלוני פליגי ראב"מ ורבנן אם מעידין עליו וכ' הב"י בשם הרד"ך דאפשר דשומא באבר פלוני במקום פלוני אפי' לרבנן מעידין עליו. וכן פסק הב"ח בתשו' סי' פ"א והאריך בזה ובתשו' מ"ב סי' ס"ג חולק על הרד"ך וכ"כ בנו דהמ"ב בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ה ועי' מזה בב"ש ס"ק ע"א. אך אף להמ"ב ובנו הגאון מ' אברהם ז"ל היינו משום דשומא מצוי' בבן גילו וא"כ מאי מהני צמצום המקום כיון דבבן גילו הצמצום באבר ההוא ג"כ מצוי בו שהרי הוא בן גילו וזהו דוקא בשומא שהיא בו מתולדתו אבל ברושם באבר פלוני במקום פלוני לא שייך לומר הכי וכ"פ הט"ז ס"ק ל"א דחשוב סי"מ וכ"כ בתשו' שב יעקב חאע"ה סי' י"א וסי' י"ג והנה בתשו' ח"צ סי' קל"ד כ' דעד כאן לא קאמר הט"ז דהוי סי"מ ביותר אלא במייחד מקום האבר ההוא בראשו או בסופו או באמצעותו דהוה לי' כנקב בצד אות פלוני אבל באינו מייחד אלא האבר ולא מקום האבר אינו אלא כאומר נקב יש בצד תיבה פלונית או בשטה פלונית דלא מהני בגט וה"ה הכא אלא שאפשר לצדד דכיון שאותם האנשים שמצאוהו הרוג וראו בו הפציעה שהיתה במצחו ואמרו שעי"כ הכירוהו מסתמא בהיותו בחיים יודעין היו באיזה מקום מצחו היתה הפציעה שהרי רגילין ותדירין היו עמו ומסתמא באותו מקום מהמצח שהיו יודעין ומכירין בו באותו האיש הנאבד מצאו הפציעה במצח האיש שנמצא הרוג. אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה על סמך זה בלבד עכ"ל. לפ"ז י"ל דהתם הוא שלא סמך על זה מפני שהם לא העידו בפי' שהפציעה הי' במקום פ' מהמצח כ"א שהי' לו פצע במצח אלא שי"ל מסברא מסתמא כו' יודעין היו באיזה מקום מצחו כנ"ל ומ"מ אין לסמוך ע"ז. לא כן בנדון הלז שחותנו ר' קאפיל אמר השטופלין שהיו על פניו הי' ממש באותו מקום מבואר דר"ל כפי שיודע ומכיר המקומות מהפנים שהיו בו השטופלין בחתנו ר' ליב כך נמצאו באיש הנמצא הרוג במקום ההוא ממש א"כ י"ל דה"ל כמייחד מקום האבר ההוא וחשיב שפיר סי"מ. ומ"מ יש לפקפק ע"ז דשאני כשמצמצם המקום בפי' מכשאומר סתמא שהי' במקום שהיו בו בחייו דאולי אינו מעיד בצמצום המקום כ"כ ועוד כיון שטופלין בפנים ה"ל סי"ב במדינתינו אפשר גם צמצום המקום שבפנים לא דמי כ"כ לצמצום דנקב בצד אות פלונית ולא דמי לרושם וצלקת במקום פלוני באבר פלוני דהרושם בא ע"י סיבה שלא שכיח משא"כ רושם הבא מהפאקין דשכיח. ע"כ אין ברור לומר דחשוב סימן מובהק לגמרי אבל עכ"ז כיון שאפשר לומר דהוי סימן מובהק ע"כ בהצטרף לזה הטב"ע שהכירו בפניו אף שאין לסמוך עליו מטעמים דלעיל מ"מ י"ל דמצטרף הטב"ע גרוע עם הסימן דשטופלין שבפניו באותו מקום למהוי כסימן מובהק לגמרי דכה"ג וגדולה מזו פסק בשו"ת עה"ג סי' ע"ב דטב"ע גרוע דהיינו אחר ג' ימים מצטרף עם סימן בינוני שבגופו להתיר עי"ז אפילו למ"ד דשני סי"ב אינן מצטרפין למהוי סי"מ ובמרה"צ ס"ק פ"ו השני הביא שמהרח"ש נסתפק בדין זה אם מהני סימנים בצירוף טב"ע שאחר ג' ימים ולסוף הכריע מסבר' דנפשי' דלא מהני ובס"ק ק"א בסופו העלה להקל כדברי תשו' עה"ג. ומ"מ בנ"ד דנתפח קצת י"ל גרע טפי אך נגד זה כיון הסימן שטופלין עדיף מסי"ב ואפשר הוי סי"מ לכן י"ל דיש לצרף לו הטב"ע גרוע לפ"ד עה"ג ותשו' נ"ב סי' ל"א והמהרה"צ:

ומ"מ לענין מעשה נראה לסמוך ולצרף עוד ההיתר מהכרת כל בגדיו שנמצא מלובש בהן שהכירן בטב"ע כדלקמן ואע"ג דבכליו חיישינן לשאלה מ"מ בנידון הלז נראה דאין לחוש כי הנה בתשו' ח"צ סי' קל"ד צידד להתיר דלשאלה דיחיד רצונו שזה שיש לו פצע השאיל כליו לאיש מיוחד שיש לו פצע כמותו להא לא חיישינן וכאותה שאמרו פ' ג"פ דקע"ב דאף דחייש אביי לנפילה לנפילה דחד לא חייש ופרשב"ם דלא חיישינן דמיוסף ב"ש נפל ויוסף ב"ש מצאו עכ"ל. והבית מאיר סי' י"ז סכ"ד השיג עליו דאין ללמוד שאלה מנפילה. דחשש נפילה מצד עצמו לא שכיח מדמזהיר זהיר די אם נחוש לנפילה דרבים ולא לדיחיד. א"כ ממה דשאילה מצד עצמו לא שכיח דומיא דנפילה דמזהר זהיר בה ואם גוף הענין שכיח אפשר דחיישינן לחד לא שכיח דהיינו שהשאיל למי שיש לו סימן בינוני היינו פצע כמותו ואולם אי חזינן דהשאלה מצד עצמו לא שכיח דומיא דשאילת כלים רבים וכיוצא בו ודאי יפה דיבר עכ"ל. וא"כ בנדון הלז שהיא חשש שאילת כלים רבים היינו החלאט והפלאשץ והקופאייקע והארבע כנפות שלו שמעיד חותנו ר' קאפיל שהכיר הכל אז דאש איז די זעלביקע זאכין ווי ער איז אוועק גיפארין פון דער היים הכל כאשר לכל האב איך דער קאנט בטב"ע אז דאש איז פון מיין חתני ר' ליב בעל בתי ציפע עכ"ל מלבד שהכיר כל הכלים שבתוך הסעפיט שלו שהי' מונח עליו ההרוג בעגלה שלו היינו הטו"ת דרש"י ור"ת ואת הסעפיט עצמו וכן כל מיני הסחורה שהניח בסעפיט טרם נסיעתו מעיד שהכיר הכל בטב"ע. א"כ גם מצד המלבושים עצמן הנ"ל נק' שאילת כלים רבים וא"כ השאילה מצד עצמה לא שכיח גם לדעת הבית מאיר וה"ל כנפילה וכיון שהיא ג"כ שאילה דיחיד ועדיפא טובא משאילה דיחיד דהח"צ כיון שיש פנים להתירה ע"י הסימן שבפניו עם הטב"ע כדלעיל ע"כ בכה"ג לחוש ג"כ לשאילת כל בגדיו. ובפרט שנמצא ג"כ כל סחורותיו וכל הממון שהי' אתו עמו ועי' בשו"ת מ"ב סי' מ"ה מ"ו שאף שאין לסמוך ע"ז לבד מ"מ חזי לאצטרופי לכל הנ"ל להתיר מכבלי העיגון:

ושוב ראיתי שיש קצת התחלפות ושינוי בהעדות שרבי קאפיל העיד לפני הב"ד דדאקשיץ בחודש מרחשון תר"ה השטופלען שהיו על פניו. דמשמע גומות שנשארו מהפאקין שהם הנק' גישטופלטער ובעדות ר' שניאור זלמן במ' אלחנן כו' מסמילייאן שמעיד שהוא והמ"ץ גבו העדות מר' קאפיל הנ"ל נז' וז"ל גם הזומער שפריינגליך שהי' על פניו הי' ממש באותו מקום עכ"ל וזומער שפריינגליך זהו דבר אחר ואינו כלל שטופלין. ואע"ג דגם זומער שפריינגליך אם מכוין עליהם צמצום המקום ממש אפשר ג"כ ה"ל סימן חשוב כנז' שאלה זו בשו"ת ב"ח החדשות סי' ס"ד ובתשו' הב"ח סי' כ"ו. מ"מ עכ"פ ה"ל עדות מוכחשת בגוף המעשה ועוד כי זומער שפריינגליך הם רק ע"ג עור הפנים משא"כ השטופלין שהם בעומק הבשר קצת יותר י"ל לסמוך עליהם יותר מעל הזומער שפריינגליך. אך זה יכול להתברר בדאקשיץ שהיו מכירים את ר' ליב בעלה של מ' ציפע ואם יתברר כדברי עדות מ' קאפיל הנ"ל שהי' גישטופעלטער וכאשר כן אמר לפני ג"כ השליח מוכ"ז אזי כשיתברר כן ר' קאפיל יאמר שעל השטופלין העיד שהיו באותו מקום שהי' בחתנו ר' ליב הנזכר. נלע"ד שיש להתירה לינשא בלי שום פקפוק. והיינו אם יש לה התיר ג"כ מהרב מ' פערץ מבייעשניקאוויץ שיודע בזה הענין מתחלתו ומהרב המ"ץ דאקשיץ אזי הנני מסכים ג"כ עמו בשריותא דהך איתתא: