סימן א

ספק למי

אשה הלכה לבית הטבילה מעבר הנהר אל העיר. וראוה שהלכה מבית הטבילה ולא באה לביתה. ומאז לא נודע מקומה איו. ושמא טבעה בנהר. ולפי שהי' שלום בינו לבינה קשה להאמין דאזדא לעלמא. אם יש היתר להשליש ג"פ. או איזה היתר לישא אחרת:

תשובה:

בנ"ב מה"ת סי' ו' חאה"ע הביא מ"ש בכה"ג סי' א' בהגהות לב"י אות ע"ח. אם נשבית יכול לישא אחרת. ויש לדבר בזה. כי אף שיש לדון סברא להיתר. מ"מ נתת דבריך לשיעורין. וכי אם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן כו' נתיר לו לישא אחרת. ע' ת' צ"צ סי' ע' עכ"ל. והחמיר בענין:

ומ"ש נתת דבריך לשיעורין י"ל דודאי אם נתעלמה שהלכה מדעת שאני. או אפי' בנ"ד שלא ידוע מה הי' לה. מ"מ תוך יב"ח להעלמה אין להתיר. וכמו גבי מורדת בש"ע סי' ע"ז. אבל אחר יב"ח. אם חקר ודרש ולא נשמע ממנה כלום. י"ל כמו שבמורדת התירו לו לישא אחרת. כמ"כ הכא. מה גם שיש לתלות שמא טבעה בנהר שהיתה צריכה לעבור הגשר בלילה. ואף שיש לחוש ג"כ שהוציאוה נכרים ולא במרד ובמעל ח"ו מרדה בבעלה. ותנן אם תשתבאי כו' ואותבינך לי לאנתו. היינו בידוע שנשבית ואפשר לפדותה. אבל כשא"א. וכי ישב עד שילבין כו'. וצ"ע. אך אחר יב"ח ודאי יש להתיר. ואפי' ודאי שבויה הרי אונסא רחמנא פטרי'. אבל לא חייבי' להשני דאונסא כמאן דלא עביד בש"ך ח"מ סי' כ"א. ואיך רגמ"ה יחייבו:

ומ"ש בנ"ב הנ"ל מתשב"ץ ח"א סי' מו. וראי' ברורה מדין חולי ארוך שבב"ש וחמ"ח סס"י ע"ט. הב"ח בתשו' קמ"א י"ל דל"ק רק בכה"ג א"צ ק' רבנים גם לצ"צ ל"ד דהתם ידעינן מינה ויש תקנה. רק עכצ"ל דב"ש וחמ"ח פליגי עלי'. משא"כ בנ"ד י"ל דגם הצ"צ יודה:

ולהשליש הכתובה ג"כ י"ל שמא מתה. וע"ד מ"ש (ב"ב) אילן למיקץ קאי. ומספק אין מוציאין המעות. וה"נ מותר לישא. ומספק לא ישליש רק בטוחות. וזה צ"ע: