א

סימן תסא

הנה אף שנתברר שממנו היתה המניעה שלא הוליד עם אשתו הראשונה ט"ו שנים שהרי כשגירשה היו לה בנים. עדיין אינו בחזקת עקר כלל שהרי ודאי אינו רשאי ליבטל מפ"ו וחייב לישא אחרת מטעם דשמא לא זכה להבנות ממנה ביבמות ס"ד א'. ור"ל אף שהיא בת בנים עכ"ז הוא לא זכה להבנות ממנה ומאחרת יזכה. רק כיון ששהה עם השניה ב' שנים ויותר ולא היה הולדה וכן עם השלישית לא הוליד כלל ואיכא מ"ד בגמ' שם (ע"ב) אבל בדורות האחרונים כו' שתי שנים ומחצה כו' אף דאמרי' ליתנהו להני מילי. יש לומר בהצטרף להנ"ל ה"ל ספק עקר ואזיל לה הרובא דרוב בעילות אחר הבעל. ולכאורה אע"ג דליכא רובא הרי בארוסה שעיברה ספ"ז דיבמות דפירש"י דלא שייך בה רוב בעילות אחר הבעל. וללישנא בתרא שם אם ידוע שהארוס בא עליה אע"ג דדיימא נמי מעלמא בתר דידיה שדינן ליה וכן פסק בתשו' הרשב"א סי' תר"י ובתשו' הרא"ש כלל פ"ב בסי' א'. ואף להרמב"ם שפסק כלישנא קמא הרי מ"מ היא נאמנת להכשיר הולד והכא צווחה ככרוכיא שלא פעלה און. אלא שיש לומר דהכא גרע טפי דהתם הטעם ללישנא בתרא כיון שהארוס ודאי בא עליה ע"כ ה"ל כמו אין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש בתשו' הרא"ש שם. ובנד"ז כיון דהבעל ה"ל ספק עקר. א"כ ספק וספק הוא. אך יש לומר דלא שייך לומר ספק וספק הוא. כי לתלות בזנות אפי' ספק לא הוי דליכא כאן רק עד א' דלאו כלום הוא. ולולי העד א' הרי מהא דרבא תוספאה ביבמות ד"פ ע"ב מוכח דלא תלינן בזנות כלל אף שלתלות בבעלה הוא מילתא דלא שכיחא כלל וכמ"ש הריב"ש ססי' תמ"ז וסי' תמ"ו אף שהתוס' בנדה דכ"ז ע"א ודל"ח סע"א ס"ל דלא קיי"ל כרבא תוספא' וכן הרי"ף ס"ל כן כמ"ש הק"נ פרק הערל סקי"ט. ובתשו' מיי' דשייכי לה' אישות מבואר דקיי"ל כרבא תוספאה ומשמע קצת אף בדאיכא עד א' דטומאה ע"ש. וע' במהרי"ק שורש ק"ג שחקר בדין זה ואשתמיטתיה דברי התוס' והרי"ף. עכ"פ לפ"ד תשו' מיי' יש לומר בנ"ד הולד כשר וא"צ גם חליצה. אך צ"ע לסמוך ע"ז לא להצריכה חליצה. ועי"ל האי עד א' גרע טפי כיון שנתקבל הקול לרבים ע"ד ניכרים דברי אמת גם הבעל עשה מעשה וגירשה. ומצינו דע"י קול כזה חוששין לדבר מדין הכל מרננים אחריה בשו"ע סי' ד' סט"ו ע' ב"ש שם ס"ק כ"א ובסי' ו' סק"ל ובחמ"ח שם ס"ק י"ד. ועוד יש לצדד דאף אם נאמר דע"י ע"א ה"ל חששא. וא"כ נדמייה להדין אם היתה פרוצה ביותר בסוטה דכ"ז א'. דפירש"י דאיכא למיחש דרוב בעילותיה משל אחרים. וה"נ אף שאינו שייך לומר דה"ל פרוצה ביותר מ"מ אם נספק על בעי לה דאחר ממילא ליכא כאן הטעם דרוב בעילות אחר הבעל. וחוששין לבניה משום ממזרות כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' ל"ז. אך יש לחלק דבפרוצה ביותר ודאי ידוע זה ברור שהיא פרוצה ביותר. ואתרעי חזקת כשרות שלה לגמרי. משא"כ הכא נמשך הכל רק מעד א' בלבד. ועוד גבי פרוצה ביותר ס"ל ג"כ למהרי"ו בתשו' סי' פ"ח דאין האשה האחרת צריכה חליצה. אלא שהבית מאיר סי' ד' סט"ו ס"ל דאין לפוטרה לכתחילה בלא חליצה. ואף להבית מאיר יש לצרף הטעם דס"ל לרמ"א דבפרוצה ביותר ג"כ נאמנת להכשיר הולד אלא שהט"ז חלק ע"ז והכא הרי לא הודית כלל. א"כ לכאורה יש לומר שא"צ חליצה. וכ"ש שהולד כשר. ומ"מ למעשה צע"ג. ע"כ נא לעיין בזה היטב אם להורות כהנ"ל או להחמיר ולהצריכה חליצה. כי האח של הבעל רוצה לחלוץ. אך שעי"ז יצא קול לפסול הבן כו'. ואפשר אין לחוש לזה. ובקשתי להודיעני תשובתו בקצרה. כי ההכרח להשיב שם למעשה. שהאלמנה רוצה להנשא. ועיכבו עליה ושלחו לכאן ציר מיוחד. ושלחתי הציר ריקם אך הבטחתי להשיב בערך שני שבועות. וכבר יצא שבוע א'. ע"כ נא לעיין ולהודיעני בל ישונה:

ידידו דו"ש מנחם מענדיל