א

סימן תנט

ע"ד ששאל בענין החליצה שמתירא לחלוץ פן יקראנו אסון ח"ו. לא שמעתי בזה. אבל שמעתי וראיתי מקרא מלא שומר מצוה לא ידע דבר רע. ומה"ט כ' הפוסקי' בא"ח סי' תנ"ה דאין לשפוך המים שלנו מפני מת (או התקופה) עיי"ש ב' ר"י חסיד. ורואה אני שהדברים ק"ו. וגם ארז"ל שלוחי מצוה אינן ניזוקין. כ"ש שאין לחוש שמהמצוה עצמה יומשך איזה היזק ח"ו. ואדרבה אם יפייס את אחיו הקטן כדי שיחלוץ הוא גורם היזק לנפשו יותר (מלבד שקרוב שזהו ביטול מ"ע כיון שמצוה בגדול לכתח'). עפמ"ש האריז"ל דעם היות שכל א' מישראל מחוייב להשלים כל תרי"ג מצות ואפי' מצות יבום וחליצה כו'. מ"מ במצות שלא באו לידו א"צ להתגלגל עבורם שנית לעולם אלא בא בבחי' עיבור לבד באדם אחר. משא"כ במצות שבאו לידו ולא קיימן אינו די לו בעיבור אלא צריך להתגלגל שנית. והוא צער יותר כמ"ש בלק"ת פ' תצא במצות השבת אבדה. וכ"ה בגלגולים ובמ"ח מסכת גלגול הנשמות ועיבור הנשמות עיי"ש: