א

סימן תנח

[לסי' קנט] הנה השו"ת שלו הגיע לכאן ע"ד איש אחד שנתאלמן מאשתו ונודע לו שיש לו בעיר אחרת שומרת יבם מכבר כמו ח' שנה וא"א לו לנסוע למקומה לחלוץ בשם מחמת טעמים אמיתיים. והיא איננה רוצה לנסוע למקומו או גם אפי' לעיר הסמוכה למחנה בשום אופן כי היא סבתא בשנים מופלגות וגם אפשר שמתיראה שלא יטול חלק בנכסי המת. והיבם טוען עד מתי איעגון ואיזיל עכ"ל ודעת רומע"ל להתיר לו לישא אשה. ולכשתבוא היבמה יחלוץ לה. וביקש לחוות דעתינו ג"כ. ע"כ אני מודיע לו שנכון הוא לדעתינו ג"כ שלא למונעו מלישא אשה. ועיין בתשו' ח"צ סי' קט"ז שמשם יש ראיה להקל בזה כי אונס דהכא עדיף מדהתם שהקטן אינו צריך להינשא בקטנותו. וכמו שהשיב עליו בזה אאזמו"ר הגאון נ"ע בתשו' שבסוף ה' נדה המתחלת ע' תשו' ח"צ כו' עד אין להקל באונס דלא שייך בו אלא בגדול ע"ש. משא"כ הכא שצריך לישא והיא היבמה מחוייבת לבוא להתירה. והוא אינו מחוייב בזה כלל לילך אחריה כמ"ש בגמרא ס"פ זה בורר מדכתיב זקני עירו. וגם א"א לו לילך. ע"כ אין להחמיר עליו כלל ולעגנו חנם: