א

סימן תנז

[ר"פ מתשו' חאהע"ז סי' כ"ב] וע' במל"מ פ"י מה"ג ה"ב בהג"ה שהעיר מתשו' מהר"ם הנ"ל לענין גט פסולי גיטין שמדרבנן דקיי"ל אם נשאת לא תצא. ושהריב"ש חולק ע"ז. ואין דבריו נראי' וכמש"ל בשם החמ"ח והב"ש סי' י"ז. דבשאר מקום שאמרו אם נשאת לא תצא י"ל דמודה מהר"ם כנ"ל:

בסי' קנ"ט דשומרת יבם שזינתה אסורה לכהן והיינו מדאו' משום זונה ע' סי' ו' סס"ח. וא"כ גבי נתקדשה לכהן קודם חליצה י"ל כשתחלוץ תחתיו הוי ספק קדושי זונה. וא"כ יאמרו שעובר אדאו'. משא"כ בחלצה מקודם. וע' מגיד פ"ט מה"א סוף הכ"ז. וא"כ יש לתרץ הגמ' דשבת קל"ו אגמ' דיבמות כ"ד. מיהו ז"א דע"י קידושין לבד לא עבר אאיסור זונה אא"כ בא עליה. וא"כ סוף סוף ליכא חששא דאו'. וא"ל דיטעו מקי' לנישואין עס"י מ"ו ס"ה דל"ח לזה:

ע' ת' הרא"ש כלל ל"ה הובא בש"ע סי' ע"ט דאם קי' בתחבולו' וברמאו' כופין אותו לגרש כמ"כ בעברו על התרא' ב"ד לא גרע:

הרא"ש גבי קדמו וכנסו היינו משום אחות זקוקה דחמיר מספק חלוצה וגבי ס"ח י"ל דאפילו עברו ע"ד ב"ד אין מוציאין. דהא לרמב"ם ס"ח לכתחלה לא גזרו. והרמב"ן הוצרך להוכיח דלכתחלה גזרו אבל דיעבד י"ל בכ"ע אין מוציאין. וע' ריב"ש סי' ר"ו הובא ב"י סי' קל"ט בסילוא כו' ולא כ' דמוציאין ואזיל לשיטתי' סי' רמ"ב. וע' רמב"ם רפ"י מה"ג ובמל"מ בהג"ה שם:

תה"ד ס"ל שם רק שוגג ובית מאיר השיגו. א"כ כיון דאפילו מזיד אין ראי' ממשנה דתרומו' דשם החילוק משוגג למזיד אבל כשבמזיד ג"כ שריא מנלן להחמיר בהתרו בו כו':

ע' יש"ש פ"ב דיבמות גבי ספק שניות ב' הסמ"ג להחמיר והוא נחלק עליו ומהב"ש סי' ט"ו סס"ק ט"ז דיש רוצין להקל דאין כופין וכו' אע"ג דמסיק בש"ס לאיסור. מ"מ מזה יש להוכיח דבספק שני' אין כופין כיש"ש לולי משום דמהש"ס מוכח לאיסור. וא"כ בנד"ז דמחלוק' ריב"ש ורא"ש וגי' בירו' י"ל אין כופין. ומ"מ כיון לש"ע ורא"ש כופין יש עצה שיכופו ועי"ז תפסול לו ואז יוכלו לכופו פ"ב כדין:

וא"כ לפ"ז אין להחמיר רק משום שהתרו בו וה"ל כלכתחלה וע' מגיד פ"ח ב' רמב"ן:

לרמב"ם דכשנגמרו סי' מדאו' ודאי בן קיימא הוא א"כ יש לדמותו לדין הנז' בסי' קנ"ו ס"ה. מה גם כשנצרף הסברא שבנ"י ורשב"א דבסתם ולדו' ונגמרו סי' תנשא לכתחלה והם יהי' כתרי עדי' שבהרא"ש שם:

לכאורה ראי' דסתם ולדו' ונגמרו סי' מודה רשב"ג דהא פריך מימהל היכא מהלינן ומתרץ ממ"נ. ובא"ח סי' של"א דלא קיי"ל ממ"נ זה. וא"כ איך מהלי' לרשב"ג. אעכצ"ל דמודה כה"ג וי"ל דרשב"ג ס"ל ממ"נ. ועוי"ל הא דלא קיי"ל הממ"נ היינו דמ"מ איסור דרבנן יש ובדרבנן מודה רשב"ג דכיון דנגמרו סי' סמכי' ארובא. א"כ לפ"ז גבי איסור חלוצה לכהן דהוי דרבנן י"ל סמכינן ארובא. ואע"ג דחליצה זו נצרך להסיר איסור יבמה לשוק דאוריי' דבזה לא סמכי' ארובא לרשב"ג הרי נחלצה. וא"כ לגבי איסור זה שרי לרשב"ג ג"כ. ולגבי איסור חלוצה לכהן סמכי' אהולד דהוי בן קיימא ואין זה תרתי דסתרי. כי הולד מסיר ג"כ איסור יבמה לשוק רק דלא סמכינן על זה לבד ובעי' חליצה ג"כ. וכיון דאם הולד בן קיימא אין החליצה כלום סמכי' ע"ז לאיסור חלוצה לכהן. ואע"ג שמספק הצרכנוה חליצה אין זה פוסל לכהן דיעבד כמו גבי קידש א' משתי אחיו' דג"כ צריכ' חליצה מספק ונחלצה ואעפ"כ אם קדמו וכנסו לא יוציאו:

צ"ע מ"ש הרא"ש פ' המילה והוא מתוס' שם דגמרו שערו וצפורניו מלי' אפי' ודאי בן ח' משום דקיי"ל כרבי פ' הערל והרי שם כ' תוס' והרא"ש דלרבי ג"כ אינו יוצא מידי נפל רק אחר שלשים יום:

עב"י י"ד רס"ו ואע"ג כו' על הרוב וכו' צ"ל לר' מדאו' מהני כשגמרו וכו':

משנה ד' פ"ק חלצו כו' וב"ה מכשירין ופי' הר"ב שחליצתן שלא לצורך היתה מוכח כשחולצת מספק כנד"ז חליצתה פוסלתה אפילו דיעבד. וע' משנה א' פב"ת ונמצא מצריכה כרוז כו' ומ"ש מכאן דמתירי' ב"ה:

מ"ו פ"ב קדמו וכנסו כ' התוי"ט שאם נמלכו כו' יוציאו כו' ואע"ג דליכא איסורא כ"ש הכא דגם עכשיו בספק חלוצה שחלצה קיימא ונמלכו כו':

ע' במרדכי פרק החולץ סס"י כ"א ואמנם תמהנו כו' ולעיל מיני' כ' בפשיטות כשחלצה אסורה לכהן. וע' ביבמות דכ"ד ע' בתוס' ד"ה וספק. ועחה"ר שם ד"ה וספק. וע' בחי' הרשב"א ביבמות דל"ו ד"ה אמר רבא. אבל בספק בן תשעה או בן שמונה ונגמרו סימניו ולד מעליא הוא ואפילו לכתחלה תנשא כו'. אך הרשב"א סותר א"ע למ"ש בפ' הערל ובתשב"ץ ח"ג סי' רמ"ב כ' כמ"ש הרשב"א ונ"י בהחולץ וכ"כ בחי' ריטב"א ביבמות בהחולץ בהמשנה ובדף ל"ז. אמנם בפ' הערל חזר בו. וע' בפסקי תשב"ץ פ"ה דנדה ב' הרא"ה והניח בצ"ע. והיינו אפילו חלצה כדת החולץ כו' בזמן שהולד של קיימא כו' וה"ל כההיא דב"ה מכשירין:

מ"ש השואל מנ"י ר"פ החולץ שם כ' בלא נגמרו סימניו אבל בנגמרו ס"ל כחה"ר דדל"ו. מיהו י"ל זהו טעמא אחרינא. אמנם מיני' נשמע לדידן דקיי"ל אפי' נגמרו ה"ל ספק:

ע' נ"י במשנה י' דפ"ב ד"ה אין מוציאין כו' והוא מחה"ר כ"ד:

ע' ב"ש קס"ד ו' י"ל בנגמרו סימני' יקיל דהא לקמן הניח בצ"ע אם לסמוך אנ"י ססקי"א:

בענין התרו בו ע' סי"א ס"ח וסי' י"ז בב"ש ס"ק ק"ד וע"ש במרה"צ סס"ק קל"ו ב' מהרח"ש וצ"ע בדין המשנה ר"פ ד"א דתנן ואם קדמו כו' איך אם התרו כו':

ממ"ש הרא"ש מדקתני קדמו וכנסו אין מוציאין וכו' א"כ הא התרו בו מוציאין היינו בכפיי' וצ"ל אע"ג דר"ח פי' היכא דאמרי' יוציא אינו בכפיי' הכא כופין מאחר דהפי' מוציאין היינו ב"ד מוציאין ול"ד ליוציא. וע' ביבמות כ"ד סע"ב הוציאוה בב"ד כו'. וע' בב"ש סי' ט"ו ס"ק י"ח. ולכאורה נ"ד דומה לצ"צ דסיים שאם יש לחוש שכבר נתעברה ממנו אין מוציאין כו':

ע' פ"ב דתרומו' מ"ב אם שוגג וכו' הרי במזיד אמרי' אין תרומתו תרומה כמ"כ י"ל כמ"ש הרא"ש דאם התרו כו':