א

סימן תנה

שאלה מגט פטורין העבר. הי' נכתב נפתלי צבי ומחמת הספק שיש בשמו הנ"ל. השיב רוכ"ת בזה שצריך ליתן עוד ג"פ בשם נפתלי. כמבואר שם בר"ן. הוספתי מזה מדעתי שמוכרח הבעל הנ"ל ליתן מיד ג"פ הנ"ל. אף אם לא ירצה ברצונו. והראיתי מקום לזה בסימן קנ"ד בסופו בהג"ה. ואף ששם נכתב בזה"ל:

אך יש קצת לעז על הגט מותר לכופו. וכ"ז הוא ספק גמור. אך לפי דעתי הקלושה זיל בתר טעמא. והטעם לפי דעתי מבואר מקודם בסמוך לזה. מחמת שלא יכול לקיים העונה מיד מחמת גט האחד הנעשה ברצונו הטוב. אף לא בקדושין מחדש. וזה כמו המניעה מחמתו נעשה. וכ"ז הוא ג"כ כנ"ל. וכמבואר בתשובת ד"ק בזה. שגם גט הראשון הוא ג"כ מן הנצרך הי'. אף שיש חילוק בזה. לזה צרפתי עוד טעם כעיקר אצלי. כי זה סיבת התחלת ג"פ הלז וכו'. מחמת שאין להבעל גבורות האנשים והבעל וגם האשה גדולים בקומה ובמראה ובשנים הרבה. והבעל בעצמו לפני [ע"ז כ"פ]. אך אעפי"כ לבי נוקפי קצת שכתבתי מדעתי. וירדתי לדין גט מעושה בלי שאלת חכם. ואולי שגיתי בזה ובבא. אם נכונים דברי כל הנ"ל. בכן בקשתי שטוחה למחול ולהודיעני הדין בזה:

יחזקאל מרודניא תשובת אדמו"ר שליט"א ואודות הג"פ פשוט הדבר מאוד שאין זה דומה כלל וכלל להגרמ"א. דהרי שם אמר שהגט הי' כשר ממש. רק שיש קצת לעז כו'. משא"כ כשיש חשש פסול מדינא על הגט. מה יושיענו גט המעושה אם העישוי שלא כדין. דהוא פסול טפי יותר מגט הראשון. ומ"ש מעל' דעכשיו העישוי כדין. שהרי לא יכול עוד לקיים העונה מיד. הוא תימא שיכול לישאנה ויקיים. וכן מבואר להדיא בב"י סי' קנ"ד ד"ה כתב מהרי"ק וז"ל:

משמע מדבריו כו' כל שהיא אסורה להנשא לו מחמתו. בין לו בין לאחר כופין אותו להוציא כו' עכ"ל. הרי דווקא כל שהיא אסורה לו להנשא לו ג"כ. משא"כ בנידון דידן שהיא יכולה להנשא לו. הנה אע"פ שגרשה כיון שיש חשש על הגט אין כופין אותו. וכן מבואר להדיא בגמ' דיבמות פי"א דף ק"ו ע"א. השתא מינך אפסלא לך חלוץ לה חליצה מעלייתא כו'. כה"ג הוא דכופין אותה. כיון שכבר שם פסול עליו. משמע להדיא אלו לא נפסלה עליו והי' יכול להחזירה אין כופין אותה אעפ"י שהי' איזה חליצה פסולה. ומינה בנ"ד אעפ"י שנתן לה גט. כיון שיכול להחזירה אין כופין ליתן גט שני. הלכך אם כפוהו הו"ל גט המעושה שלא כדין וכמאן דליתא כלל בגט זה השני. ואף דינו של רמ"א תמה בס' מכתב מאלי' ש"ז סימן כ"ג. איך יוסר הלעז בגט האחרון שהוא מעושה שלא כדין. ופי' דהרמ"א מיירי כשכבר נשאה האשה לאחר. ור"ל דאז א"א לו להחזירה. ואיך שיהי' הפי' בדברי רמ"א. עכ"פ הרמ"א מיירי בגט שהי' כשר גמור דווקא ואין שום תועלת בגט השני רק להסיר קצת הלעז. ולהמכתב מאלי' הנ"ל גם מידי לעז אינו מוציא כו'. אא"כ נשאת. ודבריו מוכרחים לכאורה. משא"כ בנידון דידן שהגט הראשון יש בו חשש מדינא אין שום תועלת בגט השני אם הי' ע"י כפי'. אא"כ דין הבעל שהוא מאותן הכופין להוציא וכדמסיים מעל' שאין לו גבורת אנשים כו'. והנה הש"ך מסיק בסוף ספרו גבורת אנשים כל מקום שאמרו יוציא ויתן כתובה (ובכלל זה הוא שאין לו גבורת אנשים כמבואר זה בהדיא). כופין אותו בשוטים ובנידוי על הכתובה אבל על הגט אין כופין כלל. שלא יהי' גט מעושה ובני' מאחר ממזרים. ואפי' הוא מודה שאין לו גבורת אנשים אין כופין על הגט. אלא כל מקום שאמרו יוציא מבקשין על הגט ואומרים לו חכמים חייבוך להוציא. ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין וכו'. וכן אם באה מחמת טענה כגון שאין לה בן ממנו ולא מאיש אחר ואומרת בעינא חוטרא לידי ומרא לקבורה כופין אותו בשוטים להוציא בגט. עכ"ל. הנה אין כופין אלא א"כ טענה בפירוש בעינא חוטרא כו'. ואף גם בזה אין דעתי נוחה להקל כי עדיין י"ל פי' אין לו גבורת אנשים. באיזה גדר הוא. וגם אולי הוא מחמת חולשת כוחו כו'. ודבר זה צריך עיון היטיב בפוסקים ולשמוע פרטי הטו"ת שעברו ביניהם וכמה זמן הי' זה. ואם טענה כן בפניו ובפני ב"ד וכיוצא בזה. א"כ אין אני רוצה להכניס א"ע כעת בדין זה. רק על מה שסמך רומע"ל על הגרמ"א הנני משיב שאין בזה שום סמיכה כלל. ומזה ילמוד רומע"ל שאין לסמוך על הקיצורים. אם לא לעיין במקור ושורש הדין. ובאמת כשעיינתי אמש בהגרמ"א. והוא גוף הדין של הגה"ה תמוה אצלי מה יושיעני הגט וכו' כמו שתמה ע"ז המכתב אלי'. וחפשתי בב"י ולא מצאתי גילוי לדין זה. ובמכת"א ג"כ כתב שלא מצא לו סמיכה רק מהג"מ דגיטין סי' תמ"ח. ופי' דהתם כבר נשאת. וכן משמע ממש"כ שם מן הסעודה כו':