א

סימן תנא

[קיצורים לחאה"ע סי' רפ"ה] באות א' יבואר פרש"י רפ"ק דגיטין ד"ג ע"ב ד"ה לפי שאין ודברי הרא"ש שם סי' ב' דאי לא מהימן כו'. תוספת פ' התקבל דס"ד א' ד"ה בעל וחה"ר שם ד"ה בעל. ב"י סי' קמ"א בפי' ד' הרא"ש הנ"ל וכ"ד מהרש"ך. וחלוק ע"ז מהרי"ט חאה"ע סי' ט' ומהר"ש יפה. ומ"מ כשלא נתקיים הגט אין השליח נאמן. ובנ"ד י"ל חשוב נתקיים ולכן השליח הראשון היה נאמן לומר שעשאו הבעל שליח:

באות ב' יבואר המשנה פ"ג דגיטין דכ"ט ע"ב המביא גט ממדה"י עושה שליח בב"ד ודברי הרא"ש שם פ"ג סי' ח'. וכ"פ הטוש"ע סי' קמ"א ס"מ. ושהרמב"ם פ"ז דין כ"א חולק ע"ז וכ"ד הב"ד ס"ק נ"ז והעמיס בהש"ע שלא נתכוין רק לחומרא לחוש לדעת הרא"ש. ירושלמי ר"פ השולח גט. הביאו הרא"ש ר"פ השולח סי' ב' וגירסת הירושלמי שלפנינו אינו כן. וכ"נ דעת הרשב"א. וכ"מ מהמשנה פ' התקבל ס"ג ב' ומפרש"י שם ותשו' הרשב"א ח"ג סי' קצ"ט:

באות ג' יבואר מהו פי' לשמה די"ל כל שכותב ע"פ ציווי המגרש חשוב לשמה כ"כ בחידושי הריטב"א ריש גיטין וכ"מ מהרמב"ם רפ"ג מה' גרושין ובסה"ת סי' קצ"ב החמיר בזה דצריך דבור. ואין כן דעת הרמב"ן. וכ"ד הפנ"י. וכ"פ הרמ"ע:

באות ד' יבואר בענין בפנ"כ ובפנ"ח:

באות ה' ע"י מכתב הבעל י"ל ה"ל כדין בעל שהביא גיטו. ראיה מדין המביא גט ואבד הימנו. תשו' הריב"ש סי' שי"ח. יש להקשות עליו מדין אתיוה בי תרי לפי' הריב"א:

באות ו' יבואר ענין הנז"ל סעיף א' ודין אם יש בידו של שליח חתימת ב"ד או חתימת עדים שעשאו שליח ס"ל להמרדכי ר"פ התקבל דא"צ לומר בפנ"כ ובפנ"ח. שלא כדעת הריב"ש: