א

סימן תנ

אשה שאמרה לשליח קבל גט מבעלי. וקיבל מיד שליח הבעל שהי' לו כתב הרשאה שיתן גט ליד האשה או ליד שלוחה. ושליח הבעל נתמנה אחר שמינתה האשה שלוחה מה דין הגט. בסי' קמ"א כתב רמ"א דבאמרה קבל גט מבעלי יכול לקבל מיד שלוחו. פי' ולא הוי קפידא. כ"כ הרשב"א בתשו' סי' אלף ר"ז. והוכיח כן מהגמר'. אלא שלכאורה יש חשש אחר לחוש לרב דאמר אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה כדאיתא בגיטין דס"ג ע"ב. והרשב"א לשיטתי' אזיל דס"ל כר"ת. ועיי' בספר המכריע סי' נ"ה. ואנן יש לנו לחוש ליש מי שאומר רס"י קמ"א דהלכה כרב. ובב"י כתב דהיכא דאפשר יש להחמיר משום חומר א"א. ומ"מ י"ל דהרשב"א אמרה לכ"ע. דכיון דקדמה האשה ושויי' שליח תו ליכא למיחש משום חצרה הבאה לאחר כן כדפרש"י בגמר' שם. וכ"כ הרשב"א שם בתשו' הנ"ל. ומשום בזיון דבעל נמי ליכא כשציוה הבעל בפירוש ליתן לידה או ליד שלוחה. וכמ"ש הריב"ש בתשו' הובאה בב"י רס"י קמ"א. וכ"כ התוס' בגיטין שם. והוא פשוט. וא"כ לכו"ע שרי. אלא שבאמת ראיתי מחלוקת בפי' הגמר' בזה. כי רש"י פי' איכא בינייהו דקדמה איהי ושווי' שליח דהשתא ליכא משום חצרה הבא לאח"כ עכ"ל. אבל בסה"ת פי' בהיפך דקדמה איהי ושוי' שליח. ומשום בזיון ליכא ומשום חצירה איכא עכ"ל. הנה פי' היפך מפרש"י. וכן כ' הסמ"ג והגמי"י פ"ו אוק"ג. ולפי"ז לעולם יש לחוש למ"ד משום חצרה לרב. ועיי' ב"ש סק"ד דהוא רק חששא דרבנן. מ"מ לכתחלה יש לחוש לדבריהם. ותימא על האחרונים שלא הרגישו בזה ברס"י קמ"א עיי"ש. אח"כ מצאתי כן בספר מכתב לאליהו: