א

סימן תמ

[נוסח ג"פ ממומר לאדמו"ר הזקן. והערות הצ"צ ע"ז] בפנינו עדים ח"מ אמר הבעל נח וכל שם וחניכה דאית לי' בן יוסף להסופר שמעון בן יהודא בזה הלשון הערט צו אתם עדים פב"פ ופב"פ פאר אייך בעט איך דיך שמעון בן יהודא אז דו זאלסט שרייבין אין לאדי' איין גט פטורין כשר לגרש בו את אשתי פב"פ וכל שם וחניכה דאית לה און זאלסט שרייבין אים לשמו ולשמה ולשם גירושין און אפילו כמה וכמה גיטין ביז איינר וועט כשר ווערין כדת לפי דעת המסדר בין בכתיבה ובין בחתימה און אויך בעט איך דיך אז דו זאלסט בעטין פון מיינט וועגין אין לאדי' שני עדים פב"פ ופב"פ אז זיי זאלין חתמנן זיך אויף דעם גט הנ"ל לשמו ולשמה ולשם גירושין אזוי ווי איך שרייב צו זיא אין אגרת און דיך שמעון בן יהודא בעט איך דיך און מאך דיך פאר איין שליח לגירושין במקומי ובחריקאי אז דו זאלסט נעמן דעם גט כשר הנ"ל לאחר הכתיבה והחתימה און זאלסט געבין אים ליד אשתי פב"פ וכל שם וחניכה דאית לה אז זי זאל מגורשת ווערין פון מיר מיט דעם גט הנ"ל און מותרת ווערין לכל אדם ותהא ידיך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי דיבורך כדיבורי ממש און איך גיב דיר רשות צו מאכין איין שליח אחר במקומך ליתן הגט הנ"ל ליד אשתי פב"פ בכל מקום שהיא ואפילו בלא אונס כלל ותיכף שיגיעו גט הנ"ל לידה מידך או מיד שלוחך תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם ואתם עדים פב"פ ופב"פ על כל הנ"ל ולראי' באנו על החתום היום יום:

נא' ונאו' אגרת אל העדים אני הח"מ מבקש את דוד בן יהושע וקלינימוס בן מנחם מלאדי' אז זיי זאלין זיך חתמנן אויף דעם גט וואש וועט שרייבן הסופר שמעון בן יהודא מלאדי' לגרש בו את אשתי פב"פ וכל שום וחניכה דאית לה און זאלין חתמנן זיך לשמו ולשמה ולשם גירושין ואפילו כמה וכמה גיטין ביז איינער וועט כשר ווערן כד"ת. ולראי' באתי ע"ה היום יום הנ"ל פה סמלינעסק נאום פב"פ המגרש:

בפנינו עדים ח"מ חתום א"ע חתם את עצמו קיים פלוני וכל שם וחניכה דאית לי' ב"פ בח"י ממש ולראי' באנו ע"ה:

נדון נוסח הג"פ ממומר ודאי נראה מנוסח של אאזמו"ר נ"ע שדוקא לעדים מועיל אגרת ולא לסופר. אלא הסופר צריך שישמע מפי הבעל שיעשהו שלוחו לכתוב. והטעם בזה פשוט דהא להאומרי' דאגרת לא מהני א"כ בכתיבת הגט הוא בטל מדאוריי' אבל בחתימה הוא פסול מדרבנן ולא בטל מדאוריי' וכמ"ש הב"ש סי' ק"כ סק"ז לענין אומר אמרו. ומש"ה לא סמך אאגרת לענין כתיבת הגט. וכ"פ בספר מכתב מאלי' דלא כשבו"י. אלא צריך שישמע מהבעל ממש. משא"כ לענין הע"ח סמך אאגרת בצירוף אומר אמרו כיון שאין בזה רק איסור דרבנן לדעת הב"ש משום דקיי"ל דע"מ כרתי. והגם שיש חולקים בזה על הב"ש וס"ל דגם בע"ח איכא חששא דאורייתא ונתלו בזה בדיבור התוס' דס"ו ע"ב ד"ה הא אי נמי כו'. לפמ"ש הפנ"י שם ולדבריהם הי' קשה מאד לסמוך בענין ע"ח ג"כ מאגרת אף גם בצירוף אומר אמרו. אלא מיהת דעת כאאזמו"ר נ"ע אינו כן אלא כהב"ש כנראה מתוך תשובתו שבש"ע שלו בענין אומר אמרו. ולפיכך הקיל בענין העדים. אבל לענין הסופר אינו מקום להקל דאיסורא דאוריי' הוא ע"כ:

ומסתמא גלוי וידוע לרומע"ל שחתימת ידי העדים החותמים את עצמם על הרשאת המומר שבפניהם מצוה לסופר לכתוב צ"ל ניכרת לפני הב"ד דמקום כתיבת ונתינת הגט: