א

סימן תלו

איש א' נשלח לסיביר והניח אשתו כאן ושלח גט על פאצט לסורעז מוס"פ מכתב המסדר איך שעשה את אחיו מק' יאנאוויץ שיהי' שליח להוליך הגט והגט וההרשאה נכתבו כהוגן. והנה לענין שליח על הפאצט ועשיית שליח בכתב הי' אפשר להקל במקום עיגון כזה. כי שליח עה"פ היינו מעשה קוף בעלמא כמפורש סי' קמ"א סל"ה סל"ו. אך דא עקא מי יאמר בפ"נ ובפ"נ. ולסמוך על ההרשאה אין מכיר לא ח"י העדים ולא דייני הקיום. ולסמוך בזה עמ"ש הרמ"א סס"י קמ"ב ב' הרשב"ץ. הנה הט"ז פליג ע"ז ע"ש. גם אני בעניי כתבתי במ"א דהמעיין ברשב"ץ ההוא המובא ב"י והרמ"א סס"י קמ"ב והיא נדפסת בח"ג סי' ט"ז מבואר שם דהי' הקיום ב"ד על הגט עצמו עיי"ש. ובזה יתורץ קושיית הט"ז וק"ל. אך בנ"ד לסמוך על ההרשאה במקום שאין מכירין הקיום ב"ד קשה הדבר לכאורה והנה בתשו' א"ש סי' י' כתב בנידון דמעשה קוף יעו"ש. ימחול נא לחוות דעתו דעת תורה בזה. מוס"פ מכתב מהמסדר שהגיע לכאן קודם שהגיע הגט על הפאצט ואח"ז הגיע הגט עם החותמות כאשר כותב ובמכתב הנשלח עם הגט הי' כתוב סי' על הגט באותיות ראשי השורות (והגם כי יש לפקפק ע"ז כי זהו בכלל אריך וגוץ דלא הוי' סימן. ע' בסה"ת). עכ"ל הרב רי"א מוויטעפסק:

תשובה. והנה בנדון הלז מצד חסרון אמירת בפ"נ ובפ"נ אפשר יש לצדד בדוחק משום שהבעל כתב כן מקודם לאחיו ליאנוויץ איך שסידר הגט בב"ד דטאמסק ושעשה את אחיו הנ"ל שליח עליו. וניכר כאן ח"י הבעל. ועכשיו הב"ד דטאמסק שולחי' הגט חתום בד' חותמות ובחותם הבי דואר והחותמות שבהם הי' מונח הגט הם כפי החותמו' שבמכתב הבעל. א"כ י"ל דליכא למיחש לערעור דבעל עוד. וכמ"ש הרא"ש רפ"ק בשם הריב"א גבי אתיוהו בי תרי. דכיון שודאי שלחם הבעל כו'. וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' תקס"א והביאו הרמ"א סי' קמ"ב ס"א בהג"ה. וה"נ הרי ידעינן מכ"י הבעל דעדיף ממאה עדים שבודאי נתן הגט לב"ד דטאמסק. וגם ה"ל כמו שהב"ד מעידין שזהו הגט אע"ג דאין ניכר לנו חתימת ידם מ"מ מכיון דהחותמו' של הגט הם דומות להחותמות שבמכתב הבעל הו"ל כאלו הבעל מעיד על ח' ידם. ומ"מ לפ"ד הריב"ש סי' שי"ח שבב"י סס"י קמ"א אין להקל כלל. וע' במכמ"א ש"ו סי' ל"ג שביאר דעתו באריכות ושגם הרשב"א לא פליג והשיג על רמ"א ואין להאריך. ועוד דהא החותמו' לא היו מצויירי' במכתב הבעל ממש כ"א במכתב השו"ב דטאמסק. רק שהוא בנייר הדבוק. ע"כ י"ל שאין זה קיום. וע"כ בהצטרף לזה החשש דמעשה קוף נלע"ד שהכרח גמור הוא שאחר שיומסר לה הגט כאן ישלחהו לחזרה לטאמסק ותמנה בפני ב"ד דכאן ש"ק שם בטאמסק. ואם יש שם איש שהיא מכרת אותו מה טוב. והב"ד יודיעו כן לשם. ואחרי שיותן גט זה שם לש"ק או גט אחר שיסדרו שם והבעל יאמר לש"ק התקבל וזכה גט זה לאשתי כמ"ש בתשובת רש"י. אז אח"כ כשיגיע לכאן מכתב מהב"ד שנעשה כן והבעל יחתום ע"ז למטה איך שמסר הגט לשליח לקבלה. ועל"ק. תהי' מותרת האשה. ועי"ז יהי' קיום להגט ע"י ח"י הבעל שניכר כאן. ודברי הא"ח שברמ"א סי' קמ"ב סי"ד בהג"ה הניח הב"ש בצ"ע. ובבית מאיר שם האריך בזה. וכ"ה במכמ"א ש"ו סי' מ"ד (וגם הבעל יהי' מותר לו לישא אשה שם תיכף שיתן הגט לש"ק כנ"ל). גם ראוי שיכתוב מעל' לשם דמה שנוהגין שם להתיר לשלוח גט ע"י פאצט והבעל ממנה ש"ה שלא בפניו בפני ב"ד דשם וע"י כתב ידו שצריך שאחר שתקבל האשה את הגט מן ש"ה תמנה עוד ש"ק שבמקום הבעל והבעל יתן שם גט שני לש"ק ויאמר התקבל וזכה כו' ואז אח"כ יש להתיר האשה:

והנה לע"ד צריך ג"כ לסדר הגט ע"י ש"ה. משום דאע"ג דש"ק עדיף בנדון זה. אבל מפני שהיא אינה מכרת הש"ק לכך נצרך וההכרח הוא לסדר ג"כ ע"י הש"ה שהבעל מכירו שהרי הוא אחיו. ומה שכת"ר מפקפק משום דמעשה דש"ק ודאי מבטל ש"ה הקודמת. לפע"ד ברור שאינו מבטל כלל. ומאפיסת הפנאי אבוא בקצרה. הנה בטור אה"ע סי' קמ"א סמ"ד איפסקא הלכתא דלא נתבטל שליחות הראשון ע"י מינוי השליח השני. והוא דעת הרא"ש והרשב"א והעיטור. וכ"ד רש"י במרדכי פ' השולח. ודלא כדעת הרמ"ה שבטור שם. ואע"פ שבש"ע סי' ל"ז סעי' יו"ד הביא דעת הרמ"ה. כבר עמד ע"ז הב"ש שם סקי"ג שהסכים לתירוצו ג"כ בס' המקנה שם דעכ"פ הדין שבסי' קמ"א סמ"ד שריר וקיים. וכמ"כ ממש בנדון שלנו. ואין לחוש רק להספק שהעיר כת"ר דלמא נ"ד שמסר הגט לש"ק דהוי מעשה גמור הוי ביטול לשליח הולכה דמקודם. ומצאתי במכמ"א ש"ו סכ"ג שהביא ספק זה בשם מ"ז הרב ז"ל. אכן לענ"ד יש ראי' ברורה דאין ביטול כלל. והוא ממחלוקת הפוסקי' שהובא בש"ע סי' מ' ס"ב בהג"ה. וע' בב"י שם. ולא מבעיא לדעת הרמב"ם והרמב"ן שפסקו כהירושלמי הרי מעשה גמור אינו חזרה וביטול לדבור שהרי קדושי הראשון נק' דבור וקדושי שני הם מעשה גמור. ואע"פ שהוא סתירה גמורה לקדושי ראשון וא"א קיומם רק ע"פ התחדשות נפלאה כו'. כש"כ הכא דשניהם על דבר אחד ולא נצרך הענין השני רק להעדפה. א"כ מהי תיתי שיהי' חזרה למינוי הראשון שיש בו ג"כ עדיפות בצד א' ע"י שמכירים שליח הבעל והאשה. אלא אפי' להחולקי' שם על הירו' והוא דעת הרא"ש. הרי כתב הטעם רפ"ג דקדושין סי' ג' דמכי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר כבר חזרה בו מקדושי ראשון כו'. וכ"ז לא שייך בנד"ז כמ"ש הרא"ש עצמו בתשו' כלל מ"ה שאפי' גילוי דעת אין כאן לביטול שליחות הא'. דאדרבה מוכחא מלתא כו'. ועיין בהר"נ רפ"ג דקדושין במה שהאריך להעמיד הירושלמי ולהשיב ע"ד הרשב"א. ויעויין בחי' הרשב"א שם. דמכ"ז יובן דגם להרשב"א שם דס"ל כהרא"ש שם. מ"מ בנד"ז יודו דאין זה חזרה וביטול כלל לשליחות הראשון כיון ששניהם פעולה א' ממש עושים ולא מינו ש"ק רק להעדפה. ומשום דעדיף יותר כו' אין בזה חזרה וביטול לש"ה. וכ"ש וק"ו לדעת הר"ן שם. וכ"כ בחי' הריטב"א שם וז"ל. אלא ודאי דקדושי שני לא חשיבא חזרה כלל עד שתחזור בה בפירוש עכ"ל. והדברים ק"ו לנדון זה:

והנה בשילוח הגט על פאצט יש עוד חשש דדמי לטלי גיטך מע"ג קרקע דמסיק המכמ"א ג"כ דאין להקל כלל וכלל. ומתשו' א"ש אין ראי' כ"כ אף דשם הי' השליח פסול לגמרי מ"מ ישנו בתורת גטין כו' ע"ש. אך ע"י ש"ק כנ"ל מתוקן הדבר שיכולה לעשות אותו שלא בפניו שהוא מטעם זכי' שהשליח זוכה בהגט בשביל האשה וזכין שלא בפניו. ובפרט בנ"ד שהוא מקום רחוק ודאי זכות הוא לה. ולכן מהני מינוי שלו אפי' שלא בפניו (משא"כ בש"ה שאינו זוכה הגט לבעל כ"א נותן הגט ולא שייך לומר זכין כו'. ובעי' דוקא שהבעל ימנה אותו בפניו). ול"ד לשאר גט דשייך לומר טב למיתב טן דו כו' משא"כ הכא היא כאלמנה שהלך בעלה למדי"ה. ע' מרדכי פט"ו דיבמות סי' ע"ט ומהרי"ק ש' קמ"א וביש"ש פט"ו דיבמות סי' כ"א ובמכמ"א ש"ו סס"י ג' ב' ת' מהרא"ם ח"א סי' ס"ז. ולכן בכה"ג י"ל דבמינתה ש"ק שלא בפניו ודאי זכות הוא לה. ול"ח שמא חזרה בה. ובפרט אחר שקיבלה הגט מש"ה ועשתה מעשה א"כ כשאח"כ תמנה ש"ק לרווחה דמלתא י"ל דתו ליכא למיחש שמא חזרה בה בלבה. אפי' לדעת הר"ן ר"פ התקבל דחיישי' שמא חזרה בה אף דמינתה ש"ק מ"מ שאני הכא דכבר קבלה הגט בפו"מ ודאי אסחה דעתה לגמרי מלשוב אליו עוד. וכעין זה כ' בתה"ד סי' רל"ז גבי מומר המגרש דאסח דעתי' מלבטל השליחות הולכה כי יאמר שנסמוך על ש"ק לחוד כו' וקרוב זה י"ל כאן. ולכן עדיף זה טובא מלסמוך על ש"ק לחוד שלא בפניו. עוד הי' מקום לחוש כאן בש"ק שלא בפניו מפני שאינה מכרת שם איש. ואף שתסיים איש פרטי מ"מ השליח אינו מכירה והיא אינה מכרת השליח. ובתשב"ץ סוף ח"ג סס"י שכ"ו לא מסתבר דליהוי עיכוב בדבר והביא ראי' מס"פ התקבל כל השומע קולו יכתוב כו' (ואע"פ שהבעל גם אינו מכירו כו'). ואין משם ראי' להיכא שהשליח אינו מכיר את המשלח דלכאורה נראה להחמיר בזה כמ"ש בגמ' ס"פ המביא תנינן דכ"ג ע"א גבי סומא לפי שאין יודע ממי נוטלו כו'. ונתבאר במ"א. אכן מצד טענת הזכיי' יש לצדד להקל גם בזה. דבזכיי' ודאי זכין אף שאין הזוכה מכיר את מי שמזכין לו. ותו דלזה יש לצרף סידור הראשון של הגט שע"י שליחו' הולכה דשם הבעל הי' מכיר את הש"ה שהוא אחיו. הגם דמ"מ אין לסמוך עליו מצד הטעמי' דמינוי שליח שלא בפניו וטלי גיטך מעג"ק כנ"ל. מ"מ מאחר שיש הרבה פוסקי' ראשוני' ואחרונים והטוש"ע שמקילין בזה צד גדול הוא לצירוף סדר הגט השני שע"י ש"ק אף שאין השליח מכירה כו'. והנה בתשב"ץ שם דבריו מגומגמי' קצת דהתיר במוליך א"י לש"ה אע"ג דמשמע דס"ל דטלי גיטך מעג"ק נוהג פיסולו גם מהבעל לש"ה אלא דמחלק בין מעג"ק ומע"ג העץ לבין קבלה מא"י. ולדבריו י"ל דשולח גט ע"י בי דואר גרע טפי ודמי לטלי גיטך מעג"ק כו' כיון שהגט הולך ע"י אנשים רבים מאד ואין השליח מקבלו ממי שמסר הבעל לידו. ואפשר אין לחלק. אך בלא"ה דבריו תמוהי' בזה דודאי מעשה קוף הוי כטלי גיטך מעג"ק ממש. אלא דהרא"ש ודעימי' המקילי' בזה ס"ל דטלי גיטך מעג"ק זהו אינו פוסל אלא בקבלת האשה דבעי' ונתן בידה הוא או שלוחו. משא"כ הגעת הגט מן הבעל ליד שלוחו שהוא כמותו לא שייך לפסול בו כשהשליח נוטלו מעג"ק. וכ"ה ברא"ש ורשב"א ור"ן ספ"ב דגטין והובאו בש"ע קמ"א סל"ה. אך המכמ"א ש"ו סי"ג העלה דר' חנינאי גאון ס"ל דטלי גיטך מעג"ק לא מהני גם בלקיחת השליחות הולכה. אך בס"ג של מהר"י מרגליות ס"ל. ובסי' ג' שבסוף סג"פ סעי' קס"א משמע דאין בזה קפידא. וכ"נ ראי' מתשו' הרשב"א שבב"י סס"י קמ"א. ועכ"פ גם להמכמ"א בדיעבד פשיטא דאין קפידא מאחר דהשליח הוא כמותו דהבעל. ולא ע"ז קאי ונתן דקרא כ"א אנתינת השליח ליד האשה. כך נלע"ד וכ"ה להדי' בחי' הרשב"א והריטב"א ר"פ הזורק דבלקיחת השליח את הגט לא איכפת לן כלל אם נוטלו מעג"ק: