א

סימן תלה

הנה רוב האחרונים מחמירים דבעינן ב' עדים כשרים היינו המכמ"א והג"פ סי' ק"כ ס"ק י"ד הביא כן ב' תשובות מוהראנ"ח ובס' תו"ג סי' ק"כ פסק ג"כ כן וכן בסי' קמ"ב. ושכ"פ רש"ל ביש"ש פ"ג דגיטין סי' ט"ו וכמ"ש רמ"א. ומ"ש כת"ר דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין י"ל דמכיר האיש מכבר ויודעו רק שכעת לא הכירו אם זהו אותו האיש אם לא. וכ"מ מפרש"י דהקולא הוא רק שסומכין על דבריו שהוא אומר אמת שהוא ראובן בן יעקב. ויתורץ בזה מ"ש הרמב"ם פ"ב מה"ג והוא שידעו אותו. דמשמע פשט דבריו דבעינן שיכירו מתחילה רק הקולא שכעת לא הכיר בט"ע דקלא שהוא זה. וא"ל דא"כ רג"ל שאינו הוא. דזה אינו ראי' די"ל מפני שהי' מושלך לבור לא הכיר קולו. וגם אעפ"י שמכירו בט"ע אין ראי' שמכיר קולו. והחמרתי בכ"ז מאחר שמוכח בגמ' ופוסקים להחמיר כאן. כיון שיש פוסקים מחמירים שצריך שהשליח עצמו יכיר אותה מקודם שנעשה שליח. ולא מהני אפי' שני עדים כשרים שיעידו לפני'. כמ"ש גדול א' בעיטור. והתוס' נסתפקו בזה. וכן בסה"ת (שכתב עלי' רבינו ז"ל שנודע שתרם תרומת ר"י בעל התוס') סי' קכ"א כ' לכאורה נ' שצריך שיכיר (השליח) את האשה קודם שמקבל את הגט להוליך. ולא סגי במה שאמרו לו עדים כשרים בשעת נתינה שזו היא אשתו של בעל. אלא שאח"כ מסיק אמנם כשר השליח להביא הגט בענין זה כדמוכח מעובדא דאבא בר מניומא עכ"ל. הרי דלולי ראי' זו הוי משמע לי' דבעינן שיכירנה מקודם שנעשה שליח. וכמ"ש הגדול שבעיטור. ונסתייע מעובדא דאבא בר מניומי כמ"ש במכמ"א. אלא שבסה"ת מוכיח משם להיפוך. ונהי שבוודאי דבריו עיקריים יותר. מ"מ אין לנו רק להוכיח דמהני עפ"י עדים כשרים. וכן משמע בגמ'. דאל"כ לל"ל שאבא ב"מ יהי' השליח. די שאבא ב"מ יעיד לפני זה שהיא האשה. מאחר שסוף סוף נצרך לאבא ב"מ א"כ ל"ל טורח זה לעשות שליח ושליח יעשה שליח. א"ו י"ל דבעי' עדים כשרים וכמ"ש סה"ת דכשר בענין זה. והיינו כמש"ל עדים כשרים כו'. וז"ש הסה"ת אם הי' רוצה לטרוח ולבקש את האשה עד שיכירנה כו' וא"א דע"י אבא ב"מ שיעידו לו שזוהי האשה סגי. א"כ איזה טרחא יש כאן יותר ממה שיעשה שליח לאבא ב"מ אלא הטרחא להשיג שני עדים כשרים שיעידו לו. וא"ת מ"ש מאשתמודעינהו. הנה הת"ג סי' ק"כ האריך לחלק ביניהם ואני אומר ע"ד מ"ש בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' פ"ט כשלא השיג ידו לחלק בין הנידוני' הסותרים זא"ז לכאורה וז"ל הלכך מה שהי' נראה הדרך הנכון והישר שבכל עובדי דאתי לקמן אי דמיין להנהו עובדי דאיתנהו בגמ' בין לקולא בין לחומרא מפיהם אנו חיים. ומאי דלא דמיין אית לן למיזל להחמיר עכ"ל. וכך הלכו גדולי האחרונים בנידן זה שלא למדו מהא דאשתמודעינהו לשליח הגט. כיון דבגמ' מוכח הרבה להחמיר כאן בשליח כנ"ל. והט"ז לא הקיל ג"כ רק בדיעבד כשניסת ע"ש. גם לא דקדק בסימנים בסה"ת דכתב עדים כשרים כו' בענין זה כו'. כנ"ל (ואע"ג דשינויי דאביי עיקר יש לחוש לכתחילה. עיי' תה"ד ססי' רל"ג ובגמ' גבי אתקין רב בגיטין מיומא דנן כו'. אע"ג דהלכה כר' יוסי). והנה לפמ"ש הר"ן טעם פסול הסומא דה"ל שליח שלא ניתן לגירושין הרי דהוי פסולא דאורייתא אף שיעידו לו עדים כשרים שזוהי האשה ולא מחשש שמא יטעוהו לבד. א"כ שמא גם בפיקח כשאינו מכירה בט"ע או בעדים כשרים יש חששא דאוריי'. ואף דבהר"ן משמע דבפקח לא שייך טעם שליח שלא ניתן לגירושין. אפ"ל טעם אחר דהשליח במקום בעל קאי ע"כ צריך שיכירה הכרה מעלמא כמו הבעל והיינו עפ"י עדים לפחות. אמנם לא משמע הכי מלשון סה"ת ושא"פ אלא שהחשש הוא רק שמא יטעה. ומ"ש כת"ר מהחמ"ח סי' ק"כ סק"ח אם האמת כן הוא כו'. יכולני לדחות דאין ראי' משם כמו שחילק התו"ג דהתם ההכרה רק מדרבנן כו'. אך לבד זה מנין יתברר עפ"י שני עדים כשרים כמה יב"ש וחנה בת הירש איכא בכל העולם. ע"כ לא סגי רק ע"י השליח שמכירה כמו בנד"ז שאבי' מכירה ומכירו לשליח עפ"י עדים שזו היא האשה. גם ראייתו מהרא"ש בב"מ אין ראי' דהתם עכ"פ עד א' כשר בעינן ע"כ לא דק התנא. אבל הכי את"ל דקרוב מהני לא שייך לומר עדים. וכן מבואר להדיא בלשון הרא"ש פ"ג סי' ט'. וה"ה אם הי' שם עדים משמע בהדיא דבאבא ב"מ לא סגי ע"ש. ולשון יתעכב שבמגיד וחה"ר י"ל בהיפוך דיתעכב עד שיראה כל שכניו קורין לה כן דעדיף מעדים כמ"ש תוס' פ' הא"ר. שלגבי דבר הנראה לכול כו'. אם הי' עד"מ אחד שמכיר האשה שזוהי אשת המגרש יש תקנה לעשותו אותו האיש שמכירה שיהי' שליח והוא יתן לה: