יא

בתשו' חמדת שלמה סי' פ"א משמע דזה הצד שיהי' נחשב כזביני ע"י הנאה שיוכל לישא אשה אינו עולה על דעתו כלל. ואפ"ל הטעם שם לא שהה העיגון שלו הרבה ע"כ לא היה חפץ כ"כ לישא אשה. והי' יכול לישב עוד זמן בלי אשה. לפ"ז א"א לצרף טעם זה כ"א אם יושב מעוגן זמן רב. וכמו בנד"ז. ולכאורה י"ל עוד דזביני היינו שהיא נותנת לו. והכא אינה נותנת לו רק שע"י הגט שתקבל יוכל למצוא אשה. מיהו בפרק אע"פ דס"ד א' מוכח שזהו טענה. דאמרינן שם שלכן כותבין אגרת מרד על שומרת יבם כיון דאגידא בי לא יהבו לי אחריתא. ועוד דהא ודאי לא מפסיד מידי כי לא תשוב אליו כיון שאין לו במה להכריחה שגם הוא לא יוכל לישא אחרת כנ"ל. וע' פרק השולח מי שחציו עבד כו' יבטל והלא כו' כופין את רבו. הרי שזהו דבר גדול שיהי' יכול לישא אשה:

[עד כאן מצאנו]: