א

סימן תלד

[בענין א' שאשתו גזלה ממונו ונתפשרו שתחזיר לו קצת. ומסר מודעה וביטל הביטולים ונתן לה גט. מועתק רק כמה קטעים _ שהגיעו לידינו לע"ע] [שייך לאות ג'] ... שהבאתי התוספת והרר"י והרא"ש דבזביני מאונס ומסר מודעא וביטלה דמהני הביטול. והנה במכמ"א ש"ז סי' י"א בדין גט המעושה שלא כדין ומסר מודעא ואנסוהו לבטל המודעא העלה דהגט פסול ולא בטל משום דביטול המודעא אף שהי' באונס ה"ל כלא מסר מודעא ונשאר רק משום האונס מצד עצמו וה"ל גט פסול. וכ"פ בש"ע סי' קל"ד ס"ז. וצ"ע שזה נגד סברת רב האי ונגד דעת הרמב"ם והר"ן הנ"ל:

בתשו' מהרח"ש ח"ב סי' ע"ט מה שהוציאו אשתו ממנו חשוב צערא דגופא וגדול מאונס ממון. ונ' ראי' לדבריו מהא דסקריקון בגזירה מציעתא אע"ג דה"ל תלוהו ויהיב ותירץ מהר"מ במרדכי שם כיון דמחמת אונס פחד מיתה שהיה בריא הזיקא ודאי נתרצה. ועד"ז לפי הת"י גבי תחילתה באונס וסופה ברצון נאסרה לבעלה. ואע"ג דקיי"ל כרבא זהו מפני שתחלת הביאה ממש הי' באונס. אבל הכא תחלת הקישוי בחפץ. ע' תוס' פ"ד דב"ק דהתם ג"כ אם החיבוק ונישוק באונס ותחלת הביאה ברצון ודאי אסורה לבעלה. וכמ"כ גבי סקריקון י"ל הגיע למדרגת חפץ שחפץ ממש ליתן לו להנצל מהמיתה וכמ"כ בנד"ז נתינת הגט הי' בחפץ ממש שהרי צעק על הב"ד מדוע אין נותנים הגט. וגם לא רצה להמתין ג' שעות על הבאת המעות. וא"כ אין זה רצון שבהכרח כ"א רצון וחפץ. ואע"ג שי"ל שהחפץ הי' מפני דקסבר שיפסל הגט ע"י המודעא. ול"ד לחפץ דקישוי. וכן אף לחפץ דסקריקון. שחפץ ליתן ולהקנות באמת. והכא חפץ רק ליתן הגט. ולא שתהי' מותרת לכ"א. מ"מ אפ"ל כיון שעכ"פ חפץ באמת בנתינת הגט. אף שמטעה א"ע דקסבר שיהי' הגט פסול. זהו רק דברים שבלב כמו קסבר הייתי שהיא כהנת כו'. מיהו מצד המודעה י"ל אין זה דברים שבלב. כי בת' מהרמ"ט חח"מ סי' נ"ג או קודם כ' המודעא עדיף מאומר בלבו היום. ועכ"ז י"ל כיון אנו רואים שנתינתו הגט היה בחפץ גמור. הרי האונס בטל. ונשאר המודעא בלי אונס דלאו כלום היא. וה"ל כמו תנאי בדבר שא"א לקיימן דאינו תנאי. וה"נ כיון שנותן הגט בחפץ גמור ה"ל ב' הפכים עם המודעה. דכיון שלמדנו כל שחפץ אח"כ בהענין באמת אף שהיה סיבת החפץ מחמת אונס עכ"ז חשוב חפץ ורצון גמור כאלו הי' בלי שום אונס כלל כנ"ל מהא דקישוי. א"כ ה"נ כיון שחפץ באמת בנתינת הגט אף שי"ל שזהו מחמת המודעא עכ"פ חשוב נותן הגט ברצון וחפץ. ועוד שמא החפץ אינו מחמת המודעה כ"א שרוצה להפטר שיוכל למצוא בן זוג. אלא שהמודעא הי' ע"ד אולי יועיל לא שע"ז סמך. וכמו גבי קישוי אף אם מסר מודעא שאינו רוצה זה בשום אופן ורק מפני האונס הגדול עושה כן. וכן גבי סקריקון אף אם מסר מודעא לאו כלום הוא. כיון שאנו יודעין שחפץ באמת אח"כ בהמעשה. א"כ אנו רואי' שהמודעא אינו כלום. כמ"כ הכא כיון שאנו רואים בעליל שחפץ באמת בנתינת הגט. הרי המודעא שקר. דעיקר ענין המודעא הוא שעושה הכל באונס והכרח. והרי אנו רואים שנותן בחפץ. וכש"כ שביטל מודעא אח"כ:

[שייך לאות ז'] ... עיין בתשו' הרשב"ש סי' של"ט בנדון גט המעושה שאחר שהעלה שי"ל שהגט כשר משום דחשוב כתלוהו וזבין יעו"ש. עכ"ז העלה להצריך גט שני. וא"כ י"ל לנהוג כן בנ"ד. דאף שכתבתי במ"א שדעת רש"י דכל היכא דמצריכין לה גט שני אחר הנשואין תצא ולא כהרמב"ם וש"ע סי' ק"ן. והרשב"ש לא העלה על דעתו סברא זו. מ"מ כאן ההכרח לסמוך על הרמב"ם וש"ע בזה. גם כי יש לצרף דעת הגמ"ר בקדושין דכשמדינא א"צ גט אזי אין הגט אוסרה אף לכהונה יעו"ש: