א

סימן תלג

נידון אב שהי' שליח הולכה וראו עדים קודם הנתינה שהגט ביד בתו. למאי ניחוש לה. אע"ג דבסדר הגט ב סי' ע מבואר שלא יפקיד הגט ביד אחר אא"כ יש לו בו סי' או טב"ע. והכא שיש עדים שהי' ביד בתו י"ל דלא סגי בטב"ע רק בסי"מ. מ"מ דין דסה"ג אינו מעכב דיעבד אפי' אין לו טב"ע וסי"מ. כיון שידוע שודאי הפקיד אצלו למה לנו לחוש שזה הגט אחר הוא. אמאי לא יהי' הנפקד נאמן שזהו הגט. והתנן פ"ג דדמאי המפקיד פירותיו אצל כותי או אצל ע"ה בחזקתן למעשרות ולשביעי' [ונד"ד לא חמיר ממפקיד אצל ע"ה] וגם גבי מפקיד יינו [יו"ד סי' קי"ח] לא חששו רק כשיש לחוש שהחליף בשביל איזה הנאה. והכא ליכא שום הנאה לנפקד שיחליפנו [דאין אדם חוטא ולא לו. וסמכינן ע"ז אפי' באיסור א"א כמ"ש קידושין (סג. ב)]. וגם הכא שבתו המתגרשת היא הנפקד ודאי אין לחוש יותר. ולא דמי כלל לאבד הימנו גט. דמלבד דהתם כיון דנפל איתרע וחיישינן לכל מאי דאיכא למיחש משא"כ בדלא איתרע ע' ב"מ די"ג ושלהי ב"ב ויבמות קטז. עוד זאת דהתם שפיר שייך החששא שמא זה מצאו [אחר] וגט זה נאבד מאחר. משא"כ הכא שיזדמן שהנפקד יאבד הגט וימצא גט אחר כזה. אין לחוש. במכש"כ מנפילה דיחיד בב"ב דלא חיישינן. וגם ממ"ש התוס' גיטין כ"ח כיון דודאי נאבד בכלי זה לא חיישינן כש"כ שלא לבדות אבידה מלבינו מאחר דלא איתרע א"כ חזקה על בן דעת שאינו מאבד מה שנותנין לו כמ"ש הפוסקי' גבי שחיטה חזקה על בן דעת שאינו מקלקל מלבד [שאין לחוש שבגט הנאבד והנמצא יהי'] שמו' האיש והאשה והעיר יהיו שוין:

וגם החשש שמא עשה שליח שליחותו במה שלקחה בתו פשיטא דאין לחוש דאפי' נתן ולא הי' נתינה מעליא אמרינן שיחזור ויתן. כמו שאמר [ר"ש בן אלעזר] גיטין ע"ח. וגבי לא אמר בפנ"כ בפ"ק דגיטין:

וחסרון תיבת ליכי ג"כ הוי תיבה א' בטופס [ולא פסיל. ועוד דבגט יש ב"פ ליכי. והא דאם כתב לי כי פסול לי"א. זה גרע מדילוג. ע' ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ק"ה. וע"ש ס"ק פ"ו בפי' תי' ליכי ב' הלבוש. ולפ"ז דאם דילג אינו פוסל]:

ומה שאמר שהגט נכתב בלאייעב ובאמת הוא בבראהין (או להפך) וכן ההרשא'. י"ל דנאמן לומר שטעה כמו מסתברא לא מייתי אינש חובא לנפשי'. ע' עה"ג סי' ל"ח [ע' טוש"ע ח"מ סי' כ"ט ואם מוכח שטעה כו'. ובב"מ (ד' כ"ח). וע' בתשו' הרא"ש שבטור אה"ע סס"י קמ"א לתלות בט"ס. כש"כ דיש לתלות לפום ריהטא בטעות השליח כיון דמוכח טובא שטעה. דמאחר שאומר שגט זה נכתב לבתו למה ישנו המסדרי' שם העיר. א"ו טעה. לכן כשאומר שטעה נאמן לחזור בו. אבל אם עודו מחזיק בדבריו יש להחמיר. ע' ב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ב ובד"מ סי' קמא]: